על קצה ה… – עמוד 35 – כי לפעמים אין זמן לצלול כל הדרך פנימה … אבל גם כי בלי איזון, נופלים

ובשעה 9:00, כותבים לוויקי

לפני כשלוש שנים ויקי דוגמת ויקיפדיה נפתח בהילת הביון/מודיעין בארה"ב – ה-Intellipedia. הכלי זכה לסיקור רב באתרים שעוסקים בכלי ווב חדשים, אולי מפני שהחיבור בין גוף כל כך ממסדי לבין כלים חדשים נראה מוזר. מתברר שאחרי לא מעט הצלחה בשלבים הראשונים, הכלי לא מתפתח כפי שקייו:

One of these reasons cited by Rasmussen is a fear of the unknown. Instead of solely relying on Intellipedia, users often use additional, unconnected systems to save their information as well. Rasmussen also notes that some users are simply not comfortable with contributing information to a social-networking tool.

Rasmussen also points out some problems with the grass-roots approach that is at the core of the Intellipedia, which, by the way, is built on top of MediaWiki, the same software that powers the popular Wikipedia. As there is no standard for tagging articles, for example, users often use very 'agency-centric' terms to tag their posts, or use the wrong tags altogether.

Intellipedia: Intelligence Agencies' Wiki Suffers Midlife Crisis

נכון לעכשיו, ההשתתפות במיזם היא על בסיס התנדבותי. כנראה ששוקלים שינוי – השתתפות חובה. אבל אין ספק שיש כאן גישה שנראית מנוגדת בתכלית מאתוס הווב.

עוד מבט לשמיים

מתברר ש-Galaxy Zoo איננו הכלי היחיד שמגייס חובבנים לעזור בזיהוי גרמי שמיים. ב-ReadWriteWeb מדווחים על קהילה ב-Flickr שממלא תפקיד דומה. מציינים שם:

Astronomy is one of those few scientific disciplines where dedicated amateurs can still make major discoveries and this is definitely one of the cooler applications of Flickr's API that we have seen in a long time.

The Great Gig in the Sky: Using Flickr for Astronomy

כנראה שהצילומים שמועלים לקבוצה עוברים סריקה אוטומטית שמסוגל לזהות את גרמי השמיים שבצילומים. אינני מבין עד הסוף, אבל מרשים מאד.

זכות הקישור

וונדי דייויס כותבת ב-Slate על שתיעות מהזמן האחרון שמאיימות על היכולת הדי מוסכמת של אתרי אינטרנט לקשר לאתרים אחרים כפי שנראה להם, ללא אישור האתר שאליו מקשרים. מתברר שהנושא עולה שוב, על סמך היבטים, או טיעונים, משפטיים שונים.

If sites really needed permission to link to others, the Web would be a very different place. It's hard to imagine there would be a Gawker, or for that matter a TMZ, a Wikipedia, or anywhere else that embarrasses the subjects of posts. In another example of an effort to stop linking, a city lawyer in Sheboygan, Wis., demanded that blogger (and political critic) Jennifer Reisinger remove from her site a link to the police department. Reisinger has sued various city officials for violating her First Amendment free speech rights. Her case is pending in federal district court in Wisconsin. Let's hope the judge in Reisinger's cases sees linking differently than Judge Darrah did. If cases like these come out the wrong way, the Internet could go from a Web to a series of one-way roads.

Linked Out

מספר מאמרים על הנושא הזה הופיעו לאחרונה. זה של דייוויס מאד ברור לגבי הטענות של התובעים – וגם לגבי הסכנה שאורבת כאן לאינטרנט.

המוסיקה יוצרת את האווירה … ללמידה

אחרי מבוא מהנה בו ריצ'רד ווג'וודסקי מסביר מסורת משפחתי הקשורה לשיפוץ ביתו ומוסיקה, הוא כותב שלעתים קרובות הוא מרשה לכיתה שלו להאזין למוסקה בזמן ביצוע פעילויות שונות (לא דרך אוזניות, אלא רמקולים "כיתתיים"). הוא מונה שלוש סיבות שבגללן הוא רואה בזה ערך. השנייה:

… music is a wonderful class management tool. I will often sit down and talk with the class before assigning an in-class small group project. I promise them that we can listen to music so long as they keep on track. On those occasions when we have individual work to do, the music often transforms our admittedly rather mundane classroom into a swanky cafe where the students actually tell me that they feel different about doing work than in other classes.

The Music of the Bee Gees Makes Me Want to Destroy Things

יש כאן משהו שהוא בוודאי יוצא דופן. אני מניח שרוב המורים היו רואים בהשמעת מוסיקה איום על השליטה שלהם בכיתה. אבל אם בדרך הזאת התלמידים נהנים לעבוד וללמוד, אז הוא משיג את המטרה המרכזית.

מידע נגיש – לכל

ג'ונתן רוזנברג, סגן נשיא לניהול מוצרים בגוגל, נותן פומבי למאמר שכתב והפיץ לעובדי גוגל. הרבה מילים גבוהות – אולי יותר מדי – אבל קשה לא להתרגש מהתיאור של עולם בו המידע נגיש לכולם.

In many parts of the world people access the Internet via their mobile phones, and the numbers there are even more impressive. More than three billion people have mobile phones, with 1.2 billion new phones expected to be sold this year. More Internet-enabled phones will be sold and activated in 2009 than personal computers. China is a prime example of where these trends are coming together. It has more Internet users than any other country, at nearly 300 million, and more than 600 million mobile users — 600 million! Twenty-five years ago, Apple launched the Mac as "the computer for the rest of us." Today, the computer for the rest of us is a phone.

This means that every fellow citizen of the world will have in his or her pocket the ability to access the world's information. As this happens, search will remain the killer application. For most people, it is the reason they access the Internet: to find answers and solve real problems.

From the height of this place

אולי אין חדש בתחזיות כאן, אבל אפשר להרגיש שרוזנברג מעורר בנו שוב ההבטחות שליוו את האינטרנט כאשר הוא פרץ לתוך התודעה הציבורית. וטוב שהוא עוזה זאת.

כבר לא רק כלי בידורי

כתבה ב-CNN מדווחת על ניתוח בבית חולים בדטריוט שבמהלכו הרופאים המנתחיו דיווחו על השלבים השונים שבו דרך Twitter. מתברר שזאת היתה הפעם השנייה שזה קורה.

It's potentially a risky surgery, but everything's ready: The doctors and nurses are in the operating room, the surgical instruments are sterilized and ready to go, and the chief resident is furiously Twittering on his laptop.

That's right — last week, for the second known time, surgeons Twittered a surgery by using social-networking site Twitter to give short real-time updates about the procedure.

Following the February 9 operation online were other doctors, medical students and the merely curious.

Surgeons send 'tweets' from operating room

אחד הרופאים המנתחים הסביר שההפצה דרך Twitter היא אמצעי להפצת הידיעה על השיטה הייחודית בה הניתוח התנהל.נשמע די הגיוני.

המידע החבוי שבהמלצות

מרשל קירקפטריק כותב על התפתחויות חדשות אצל הכלי הקטן והנחמד ShareThis. חלק גדול מהפוסט עוסק במודל שיווקי, אבל הוא גם מצביע על כיוון אפשרי חשוב בו המידע באינטרנט עשוי להתפתח.

If the current iteration of the web is based on everyday people creating and distributing content, many people believe that the next iteration will be based on the use of machine learning to build new layers of value on top of that content. What's hot, with what audiences and what kinds of data parsing magic can we work with that information? Few companies are as well positioned to do interesting things with that kind of data as ShareThis.

ShareThis.com Aims to Become A Big Data Platform in the Next Web

הכיוון כבר איננו המלצה של אדם אחד לאדם אחר, אלא ניתוח של ההמלצות האלו על מנת לדעת למי לכוון אותן, על מה עוד להמליץ, ועוד. אבל כמובן שנכון להיום בחינוך אנחנו עדיין חושבים ש-"חיפוש מידע" מתחיל ומסתיים בחיפוש פשוט בגוגל.

דברים שרואים מכאן …

קתי דייווידסון נותנת טיפת פרסום ל-Galaxy Zoo – פרויקט שמגייס אנשים רגילים לעיין בצילומים של גלקסיות ומבקשת מהם למיין אותם. הפרויקט שונה מ-SEIT@Home מפני שאין זה משהו שהמחשב שלנו עושה בזמנו הפנוי, אלא משהו שדורש את העיניים שלנו.

The Sloan Digital Sky Survey needs YOU to help them identify the shape of galazies far, far away. They have found that the eyes of experts see what experts see–they need all of us to help them describe and label what we see. It turns out, collectively, we see more and better than they . . . and can do, together, in a few months what would take them hundreds of years. If you can identify socks in the sock drawer, you can help label galaxies and contribute to exploration and understanding of the Universe. It takes twenty minutes . . . and your reach will be limitless.

Help Explore the Universe @ GalaxyZoo.Org

מעבר לכך שמדובר בפרויקט מעניין, יש כאן אלמנט שיונק מהרעיון של "חוכמת ההמון", אבל מזווית מעניינת. מתברר שהמומחים יודעים מה כדאי לחפש, ולכן לא תמיד רואים מה שם. אנחנו, ההדיוטים, באים אל הצילומים ללא ציפויות, ומצליחים, כמנראה, למצוא בהם המון.

נתונים שמעוררים שאלות

סילביה מרטינז מביאה כמה נתונים מעניינים בנוגע להערכת עמיתים והיעילות שלה.

So here’s something interesting from my inbox!

Only 8% members of the Scientific Research Society agreed that “peer review works well as it is.” (Chubin and Hackett, 1990; p.192).

“A recent U.S. Supreme Court decision and an analysis of the peer review system substantiate complaints about this fundamental aspect of scientific research.” (Horrobin, 2001).

Horrobin concludes that peer review “is a non-validated charade whose processes generate results little better than does chance.” (Horrobin, 2001). This has been statistically proven and reported by an increasing number of journal editors. (full text and references)

Does peer review work? Thoughts on conference session selection.

הנתונים מעניינים יותר מאשר הפוסט עצמו, אבל אין ספק שהם עצמם מהווים בסיס למספר שאלות. אגב, אחת השאלות היא אולי האם המחקרים של הורובין עברו הערכת עמיתים.

כאשר לא מבינים את הטכנולוגיה

סיבה ויידיאנתן, בבלוג The Googlization of Everything מספר סיפור על United Airlines ועיתונאי שחשב שמידע שהוא מצא דרך גוגל היה מידע עדכני. מתברר שהסיפור שהוא מצא התרחש מספר שנים לפני שהוא מצא אותו, אבל זה לא מנע בלגן בבורסה.

This simple glitch cost UAL shareholders – including most of its employees – 11.2 percent of its market value. In addition, the panic sent shares of two other airlines, Continental Airlines and AMR (parent of American Airlines) down as well. The airlines had done nothing wrong. They had released no bad news. Yet they were all worth less at the end of the day than at the beginning because Google's Web crawlers found a mislabeled story in an open newspaper archive.

Comments, please: A slice of the introduction draft

ויידיאנתן מסביר שהירידה הפתאומית בערך המנייה נבע מהפצת הסיפור שנמצא דרך גוגל, אבל גולה לא עשתה שום דבר רע או לא בסדר. הוא מוסיף שבוודאי שבגוגל אי אפשר היה לחזות את הטפשות שאפיינה את ההתנהגות של כל הגורמים בהתפתחות הסיפור, אם זאת, הוא מצביע על התלות שלנו במערכות שאנחנו כנראה עדיין לא מבינים.