על קצה ה… – עמוד 38 – כי לפעמים אין זמן לצלול כל הדרך פנימה … אבל גם כי בלי איזון, נופלים

כשהענן הופך לערפל

קשה להגיד שהמידע שאנחנו שומרים בדיסקים הקשיחים המקומיים שלנו בטוח במיוחד, אבל אין ספק שאיבוד מידע כמו שקרה ל-Ma.ganolia איננו מבשר טובות לשימוש נרחב בענן.

In light of today's outage, many are questioning the reliability of web apps and web-based storage in general. Twitter in particular is full of users venting their suspicions.

"Cloud computing becomes fog when it goes down," says Todd Spragins in a Twitter post.

Ma.gnolia Suffers Major Data Loss, Site Taken Offline

ואפילו אם מצבים כאלה מדאיגים ויוצרים תחושה של אי-בטחון, אולי אי-שם בתת-המודע אנחנו יודעים שדברים כאלה צפויים.

אולי חשיבה מדעית איננה חשובה כל כך

דיווח ב-Science Daily על מחקר חדש מעורר שאלות חשובות בנוגע לשיטות הוראה. כצפוי, המחקר מגלה שסטודנטים סיניים זוכרים יותר עובדות מאשר עמיתיהם האמריקאיים – אפילו הרבה יותר. אבל בשתי האוכלוסיות היכולת לחשוב באופן מדעי היתה מאד חלשה.

Researchers tested nearly 6,000 students majoring in science and engineering at seven universities — four in the United States and three in China. Chinese students greatly outperformed American students on factual knowledge of physics — averaging 90 percent on one test, versus the American students’ 50 percent, for example.

But in a test of science reasoning, both groups averaged around 75 percent — not a very high score, especially for students hoping to major in science or engineering.

College Freshmen In US And China: Chinese Students Know More
Science Facts But Neither Group Especially Skilled In Reasoning

אפשר, כמובן, לטעון שאף שיטת הוראה איננה מפתחת חשיבה מדעית, אז לפחות אצל הסינים זוכרים יותר. אבל נדמה לי שעדיף לחפש ולפתח דרכי הוראה שמניבות את התוצאה הרצוייה, לא רק תוצאה שאפשר להשלים איתה.

המשחק כנראה לא מעודד אלימות

טוריל מורטנסן, נורווגית שחוקרת משחקי מחשב למיניהם, מדווחת על מחקר חדש הקבוע סיבתי בין אלימות במשחקי וידיאו לבין אלימות בחיים ה-"אמיתיים". היא כותבת שהמחקר:

… confirms what media studies has been saying about entertainment violence for a very long time. It is a lot more relevant to the use of violence whether the person is interested in violence than if the person is exposed to violent media. If they are interested in violence (for instance through learning that violence is an acceptable tool to solve problems), they will seek out violent entertainment. It's not the violent entertainment that causes the violence, if anything, it's the other way around.

Violence and Violence …

היא מצטטת מהמחקר שמראה שהאנשים שנמשכים לאלימות מביעים יותר עניין בביטויים הגראפיים של האלימות, מאשר במשחק עצמו.

לשמור על פתיחות לדעות אחרות

דרך סטוארט מאדר הגעתי, באיחור מה, לראיון עם אובאמה – לפני שנכנס לבית הלבן. הראיון נוגע בתחומים רבים, אבל ההתייחסות ל-Blackberry שלו (נושא שזכה לכיסוי עיתונאי רב) מעניינת במיוחד:

… it's not just the flow of information. I mean, I can get somebody to print out clips for me, and I can read newspapers. What it has to do with is having mechanisms where you are interacting with people who are outside of the White House in a meaningful way. And I've got to look for every opportunity to do that–ways that aren't scripted, ways that aren't controlled, ways where, you know, people aren't just complimenting you or standing up when you enter into a room, ways of staying grounded.

CNBC TRANSCRIPT: INTERVIEW WITH PRESIDENT ELECT BARAK OBAMA

אובאמה מדגיש שיש דרכים רבות לשמור על זרימה של מידע, אבל דווקא בתפקיד שלו הוא זקוק לדרכים בלתי-אמצעיות. להבדיל אלף הבדלות, יש כאן הסבר טוב לגבי החשיבות של RSS וכלים דומים.

גם קמפוס הוא טכנולוגיה

סטיב אסקאו מגיב לטענה שהנסיון לקדם קורסים מקוונים בארצות באפריקה הוא סוג של אימפריאליזם תרבותי. הוא מנסה להראות שהטענה הזאת מתעלמת מההיסטוריה, ומהעובדה שגם הקמפוס המסורתי היה סוג של אימפריאליזם תרבותי.

First proposition: the campus, like the computer, is a technology, an instructional technology.

Second proposition: there are many students for whom the lecture hall and notetaking is a poor instructional technology, and who do not learn much in the conventional classroom

Third proposition: the campus is a very expensive instructional technology. Keeping the building clean and the lawns trimmed and the parking lots patrolled costs — and of course it costs millions to build the campus in the first place. The 26 public and private universities in Ghana, where my work is now, are breaking down: students in hallways because the lecture hall cannot accommodate them, eight students stuffed into a dorm room built for two — and despite all this, only 5% of those 18-22 can be accommodated.

The Campus: The Old Imperialism?

בלי להתייחס לטענה בנוגע לאימפריאליזם, יש חשיבות רבה בקביעה של אסקאו. הוא הרי מזכיר לנו שטכנולוגיה איננה רק מה שהתחדש מאז שנולדנו. קשה לטעון שלטכנולוגיה חדשה יש אמירה תרבותית מבלי לבחון כיצד גם לטכנולוגיות ישנות יותר גם היו "אמירות" תרבותיות. תודה לג'ורג' סימנס לקישר לדיון הזה.

לא רק מפני שחוששים להיות לבד

ג'ורג' סימנס מגיב למאמר של ויליאם דרסיאביץ – The End of Solitude – באתר של הכרוניקל להשכלה גבוהה. הוא מציין שיש בו הרבה שאיתו הוא מסכים, ובכל זאת, יש יותר מדי הגזמות:

My uneasiness with being disconnected is not due to social reasons. A large part of my thinking happens in conjunction with the internet – I’m constantly searching citations, sources, articles, resources I’ve tagged, and more. My connectivity is not only socially to other people, but intellectually to the work of others (much like reading a book is an intellectual connection to an author).

The End of Solitude

ההערה הזאת של סימנס חשובה מאד. התקשורת האינטרנטית של היום איננה רק כדי לשמור על קשר "חברתי". היכולת שלנו לחשוב, להרהר, לבחון רעיונות ועוד קשורה באופן הדוק לתקשורת. ואין סיבה להתבייש בזה.

בין אשמה לבושה, ומעבר להן

סטיבן דאונס מקשר להתייחסות של של אנדי פואל (Share creep) לתגובה של ניקולס קאר (Sharing is creepy) למאמר קצר של סטיבן לוי (Steven Levy on the Burden of Twitter).

הנושא של ה-"מה" וה-"כמה" של חשיפה עצמית בסביבה המתקושבת איננו חדש, ובמידה לא קטנה הכותבים כאן אינם אומרים שום דבר שלא נאמר פעמים רבות בעבר. אבל כל המשתתפים כאן, גם אם לא מסכימים איתם, מצליחים להעיר היבטים חשובים של הנושא הסבוך הזה.

People are quite properly hesitant to presume that others will be interested in what they write (that's why self-promotion is so widely found to be distasteful). At the same time, there is an inherent value in working openly and in modeling what we believe to be ethical and productive behaviour.

Share Creep

נדמה לי שהתוספת של דאונס חשובה ומצביע על היבט שקל מדי לדלג עליו – לא כל התבטאות פומבית נובעת מעודף אגו.

אז מה אם כבר שמענו?

טום הופמן כותב שהוא צפה באחד הדיונים בכנס שנערך לאחרונה:

So unfortunately my carefully laid EduCon plans fell apart, and I ended up only seeing the opening panel on Friday night on "What is the purpose of school?" Considering that everything that it is possible to say on the subject has been said a thousand times, it was a genuinely entertaining panel.

Need to See the Sunday Morning EduCon Panel Video…

אין ספק שמסובר בבעיה נצחית. אבל אפילו אם שמענו, והשמענו, את כל מה שאפשר להגיד בנושא פעמים רבות מדי, אלה הדברים שאומרים בכנסים. אפשר אפילו להגיד שכנסים קיימים כדי שנגיד אותם – שוב. ולכן לפחות אפשר להיות מרוצה שהדברים כנראה נאמרו בצורה מהנה.

כמה מילים על מקוריות

הקטע הזה הוא לפחות בן חמש שנים. הוא מופיע ברשת מספר די רב של פעמים. המקור הוא כנראה חמישה "חוקים" על בימוי, והקטע הזה הוא החוק החמישי.

Nothing is original. Steal from anywhere that resonates with inspiration or fuels your imagination. Devour old films, new films, music, books, paintings, photographs, poems, dreams, random conversations, architecture, bridges, street signs, trees, clouds, bodies of water, light and shadows. Select only things to steal from that speak directly to your soul. If you do this, your work (and theft) will be authentic. Authenticity is invaluable; originality is nonexistent. And don’t bother concealing your thievery—celebrate it if you feel like it. In any case, always remember what Jean-Luc Godard said: “It’s not where you take things from – it’s where you take them to.”

Directing

משום מה, רבים מצטטים את הקטע הזה עכשיו. מוזר שעד עכשיו לא נתקלתי בו, וגם לא בציטטה מגודר בסיומו.

ספר הוא ספר הוא ספר

כריס קלטי מסכם את ששה החודשים הראשונים מאז הופעת הספר שלו – גם בדפוס, וגם כקובץ להורדה חופשית. הוא מגלה שהופעה בו זמנית כזאת כבר איננה יוצרת ענין רב, ובלי שיווק אינטנסיבי, קשה לקבל קוראים רבים.

The Internet is dead. Well maybe it’s not that bad, but the era when simply putting something online guaranteed orders of magnitude more readers/viewers/listeners than normal is long gone. To put a finer point on it, let’s say the ‘Age of Boing Boing’ is dead. Sorry University Presses, you missed it. The place is just so saturated with everything and everybody that it now feels more like normal life and less like some special place. This amounts to saying that things have returned to normal levels of hard work. To get a book to sell, one has to invest a lot of work in marketing it, promoting it and distributing it—-but all these things now include new forms of marketing promoting and distribution online. Just putting a book online means nothing unless one is going to work hard to bring attention to it.

Two Bits at Six Months

הספר של קלטי הוא ספק אקדמי, אבל עוסק בנושא שעשוי לעניין רבים. לכן הוא אולי דוגמה טובה שממנו אפשר ללמוד. אבל סביר להניח שהוא צודק – עברו הימים שבהם ספר ברשת, אפילו עם אלמנטים אינטראקטיביים כמו הספר של קלטי, מעורר התעניינות.