ליסה ליין מעידה על עצמה שהיא מעורבת מאד בתחום הלמידה הפתוחה שכלים אינטרנטיים חדשים מאפשרים. אבל בגלל זה היא מהרהרת – למה היא משתמשת במערכות לניהול (CMS) תוכן די סגורות. ויש לה תשובה:
|
Everyone whines about how to control all this influx of information on the web. How do we limit our input to what's really important? pare down information to what matters to us? hold back the tide of continuous partial attention? make time for what's real? And as teachers, how do we prevent "creepy treehouses", invading students' social space? The closed course has a solution in its message: this is where you work, not entertain yourself. Where your social contacts are for the purpose of learning. Where whatever other tools are available (RSS feeds, posting boards, Twitter), this marks the spot where you show your learning. That is its true value, not just as a screen behind which we hide, but as a filter. A Space for Learning (or The Value of Doing Things Half-Assed) |
כאשר סטודנטים מוצפים מדי בשפע של היצע לימודי/חברתי, לא מזיק לתחום אותם ולהצביע על סביבה שמוקדשת ללמידה בלבד.
ההצפה בהיצע של כלים גורמת למורים בלבול דומה לזה הקיים אצל הסטודנטים.
כשאין גבולות העיקר הופך להיות מחקר למציאת הגבולות ולבדיקת האפשרויות השונות בכלים במקום שהכלים ישמשו לארגון ויצירת מידע – הכלים הופכים למטרה.