לא על העבודה לבדה

הדגש שמערכות חינוך שמות על למידה לשם רכישת מקצוע והפרנסה די מובן. ללא ספק יש לזה מקום בכל מערכת חינוכית. ובכל זאת, הדגש הזה מגמד את כל הדגשים האחרים. נדמה שכבר מזמן נטשו את רכישת ההשכלה לשם ההשכלה, וקשה למצוא מערכות חינוך שרואה מספיק קדימה להבין שבעידן של טכנולוגיות מתקדמות שעות הפנאי הולכות ומתרבות. צו השעה הוא "הכשרה" לניצול איכותי של הפנאי. סטוארט ווטלי כותב על זה ב-Democracy Journal:
In the meantime, many people might resent the idea of more leisure for more people because they believe that everyone has a duty to contribute to society through traditional employment. But paid labor is only one part of our larger political economy, the health of which depends just as much on cultural and artistic expression, civic engagement, and the kind of social and human capital that is developed during well-spent leisure time
In a technologically “disrupted” future, work may or may not matter anymore. But leisure most certainly will.

The Future of Leisure

כבר די הרבה זמן אני טוען שהתפתחות הרובוטיקה יוצרת מצב שבו אנחנו עשויים לעבוד פחות ופחות, ואוכלוסייה שלא תדע כיצד למלא את הזמן הפנוי שנוצר תהווה בעיה חברתית רצינית. טוב לראות שגם אחרים אומרים את הזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *