הדפדפן איננו רק פותח צוהר לפרסומות

מייק קאופילד מזכיר לנו שהדפדפן Netscape (שאפשר שלהגיד היה הבסיס לפיירפוקס שרבים מאיתנו משתמשים בו היום) נקרא במקור Netscape Navigator. במילים אחרות, המטפורה המרכזית של הדפדפן היתה מטפורה של לעזור לנו לנווט את דרכינו בתוך ים ה-WWW. הוא טוען שתחילה זה אכן מה שקרה, אבל שבמהלך השנים הדפדפנים נסוגו מהייעוד הזה. אמנם יכולות התצוגה הלכו והשתפרו ללא היכר, אבל בתחום העזרה לגולש באיתור מידע על הדפים שאליהם הוא מגיע נשאר פשוט למדי:
Early in the history of the browser various features were introduced that helped with navigation: bookmarks, bookmark organization, browsable history, omnibar search, URL autocomplete (which ended up eroding bookmark use). Icons showing when a connection was secure. Malicious site blocking. But as the web developed, the main focus of the browser wars ended up being less the browser as a navigation device and more the browser as an application platform. The interaction designs and renderings browsers support still advance year over year but the browser as a piece of user-focused software stalled decades ago. Mobile use, with its thin, crippled UI, just compounded that trend. Extensions were proposed as a solution for extensibility, but the nature of them just served to further impoverish core development.

We Should Put Fact-Checking Tools In the Core Browser

לפי קאופילד אפשר היה אחרת. אפשר לתכנת לתוך הדפדפנים עזרים שבאמצעותם גולשים יוכלו לבדוק את המקורות של המידע שאליו הם מגיעים. הוא איננו רוצה לשחרר את הגולש מלעשות זאת בכוחות עצמו, תוך זיהוי fake news ועוד, אבל זה בוודאי לא יכול להזיק שהדפדפן גם ימלא כאן תפקיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *