כללי – עמוד 34 – על קצה ה…

אכן, כך

ריצ'רד ווג'וודסקי איננו הראשון לנסח את זה, ובוודאי לא יהיה האחרון. אבל יש כאן ניסוח מצויין שקולע בול למקום הרצוי של התקשוב בחינוך.

Of course, good teachers have always known this. And I'm sure that many of you are saying to yourselves: "But I've always been more interested in the 'why and how' than the 'what and when'". Well, then this moment was made for you. Because the future of education within the dynamic digital paradigm is a future of questions, not mere facts. And it's not that the technological world has instigated this, rather it's that the technological world has finally caught up to this.

New Tools Catching Up to Old Ways of Thinking?

ולא משנה כמה פעמים קוראים (ואומרים) את זה, ניסוח טוב שווה המון.

להבדיל אלף הבדלות

וו. איי. פאנפאקר כותב ב-Chronicle of Higher Education על ליאונרדו דה וינצ'י, ועל תכונה שלו שאליה לא תמיד מתייחסים – הוא כמעט ולא סיים את הפרויקטים שלו, ובמקום זה קפץ מפרויקט לפרויקט.

Some of Leonardo's entries are short jottings; others are lengthy and elaborate. The notebooks give the impression of a mind always at work, even in the midst of ordinary affairs. He returned to some pages intermittently over many years, revising his thoughts and adding drawings and textual elaborations. Several compendiums have been compiled from his notebooks, but, like so many of us, Leonardo never used his voluminous private writings to produce a single published work.

For the most part, his notebooks — like the commonplace books that were kept by students in the Renaissance (Shakespeare's Hamlet had one, for example) — were a polymath's workshop: a place to try out ideas, to develop them over time, and to retain them until circumstances made them more immediately useful.

How to Procrastinate Like Leonardo da Vinci

דווקא מהדברים האלה נוצר הרושם שליאונרדו היה בלוגר טיפוסי שהעלה דברים לתוך הבלוג שלו על מנת לעשות סדר והגיון לעצמו. ואפילו אם אין זה נכון, נעים לקבל אותו כחבר למקצוע.

ועכשיו יש מחקר שמוכיח!

אני כמובן מתמקד בעניינים הקשורים לתקשוב, אבל לא לרגע חשבתי שאפשר לוותר על הפסקות ועל משחק (ומשחק חופשי!). וכמובן שהדגש על סטנדרטים ועל מבחנים יוצר מצב שבו מצמצמים במשחק החופשי, במקום להרחיב אותו.

New research suggests that play and down time may be as important to a child’s academic experience as reading, science and math, and that regular recess, fitness or nature time can influence behavior, concentration and even grades.

A study published this month in the journal Pediatrics studied the links between recess and classroom behavior among about 11,000 children age 8 and 9. Those who had more than 15 minutes of recess a day showed better behavior in class than those who had little or none. Although disadvantaged children were more likely to be denied recess, the association between better behavior and recess time held up even after researchers controlled for a number of variables, including sex, ethnicity, public or private school and class size.

The 3 R’s? A Fourth Is Crucial, Too: Recess

אז אם מישהו באמת היה זקוק להוכחה מחקרית, היא כנראה באמת קיימת.

עוד מטרה של חינוך טוב

באופן דומה לקנדס שיבלי, דבורה מאיר מתייחסת לנתונים על ההצלחות של בתי ספר ושל מורים, ועל הנטייה שלנו לסמוך על נתונים מסויימים, ולשלול אחרים.

We need schools that “train” our judgment, that help us become adults who are in the habit of bringing judgment to bear on complex phenomenon. This includes judging which expertise to “trust”—and defending such choices; it includes being open-minded about one’s judgments, as well as one’s favorite experts. It includes acknowledging that even experts must live with a substantial degree of uncertainty.

We Need Schools That 'Train' Our Judgment

דבריה של מאיר הם חלק מדו-שיח מתמשך בינה לבין דיאן רביץ' (Bridging Differences), אבל סביב הנושא של כיצד אפשר לקבוע את מידת המקצועיות של מורה, ההבדלים ביניהם די קטנים. שתיהן מבינות, ומדגישות, שמשום מה קובעי המדיניות מתלהבים ממודלים כלכליים שהפער בינם לבין למידה גדול מאד.

חפש את שביל הכסף

ג'ף אוטכט מדווח מכנס על מחשבים בחינוך בצפון מערב ארה"ב. הוא מתאכזב מכך שהדגש הוא כל כלים כמו לוח לבן אינטראקטיבי, ולא על תהליכי ההוראה והלמידה.

In the Pit there was a Interactive Whiteboard company set up down almost every aisle. Classroom clicker systems (like this one) were running a close second. In a down economy with budgets getting slashed…this is what is hot? To me these are add on devices for the classroom and what I feel we need to be focusing on at this time is changing the teaching in the classroom…not adding “stuff” to the classroom. There is so much good free stuff out there…but you can see where the momentum is.

NCCE Day 2

אין חדש תחת השמש, ולא משנה היכן השמש זורחת – כאן או בשם. אבל אין זה צריך להפתיע. כאשר ימצאו דרכים להרוויח כסף מדרכי הוראה הבנייתיות, יש סיכוי שאלה ייהפכו למוצרים שאפשר, ורוצים, לשווק.

מי אמר שזה פשוט?

קנדס שיבלי כותבת על הקושי האמיתי שבאיתור מידע מהימן. אולי אנחנו אומרים לתלמידים שלנו שאפשר לרכוש מיומנויות בסיסיות שבאמצעותן אפשר לשחות בבטחה בים המידע, אבל האמת היא שהעסק די מסובך.

But even collecting and synthesizing good information from reliable sources is a slippery reality. When it comes down to it, nothing we write is any better than the reliable sources we trust — trust just because someone else we trust already trusted them. Even a savvy web user can only use the tests of reputation, references, credentials, and (gulp) Google ranking to decide who to believe. If my network says it’s reliable, I guess I can trust it.

Slippery Reality

המסקנה שלה די פשוטה, אם כי לא בהכרח נכונה – אנחנו סומכים על מקור מפני שאנשים או מקורות שעליהם אנחנו סומכים אומרים לנו שאפשר לעשות זאת. ונדמה לי שגם עבור המיומנים ביותר ב-"מידענות" העסק מצטמצם למשהו די דומה לזה.

ובשעה 9:00, כותבים לוויקי

לפני כשלוש שנים ויקי דוגמת ויקיפדיה נפתח בהילת הביון/מודיעין בארה"ב – ה-Intellipedia. הכלי זכה לסיקור רב באתרים שעוסקים בכלי ווב חדשים, אולי מפני שהחיבור בין גוף כל כך ממסדי לבין כלים חדשים נראה מוזר. מתברר שאחרי לא מעט הצלחה בשלבים הראשונים, הכלי לא מתפתח כפי שקייו:

One of these reasons cited by Rasmussen is a fear of the unknown. Instead of solely relying on Intellipedia, users often use additional, unconnected systems to save their information as well. Rasmussen also notes that some users are simply not comfortable with contributing information to a social-networking tool.

Rasmussen also points out some problems with the grass-roots approach that is at the core of the Intellipedia, which, by the way, is built on top of MediaWiki, the same software that powers the popular Wikipedia. As there is no standard for tagging articles, for example, users often use very 'agency-centric' terms to tag their posts, or use the wrong tags altogether.

Intellipedia: Intelligence Agencies' Wiki Suffers Midlife Crisis

נכון לעכשיו, ההשתתפות במיזם היא על בסיס התנדבותי. כנראה ששוקלים שינוי – השתתפות חובה. אבל אין ספק שיש כאן גישה שנראית מנוגדת בתכלית מאתוס הווב.

עוד מבט לשמיים

מתברר ש-Galaxy Zoo איננו הכלי היחיד שמגייס חובבנים לעזור בזיהוי גרמי שמיים. ב-ReadWriteWeb מדווחים על קהילה ב-Flickr שממלא תפקיד דומה. מציינים שם:

Astronomy is one of those few scientific disciplines where dedicated amateurs can still make major discoveries and this is definitely one of the cooler applications of Flickr's API that we have seen in a long time.

The Great Gig in the Sky: Using Flickr for Astronomy

כנראה שהצילומים שמועלים לקבוצה עוברים סריקה אוטומטית שמסוגל לזהות את גרמי השמיים שבצילומים. אינני מבין עד הסוף, אבל מרשים מאד.

זכות הקישור

וונדי דייויס כותבת ב-Slate על שתיעות מהזמן האחרון שמאיימות על היכולת הדי מוסכמת של אתרי אינטרנט לקשר לאתרים אחרים כפי שנראה להם, ללא אישור האתר שאליו מקשרים. מתברר שהנושא עולה שוב, על סמך היבטים, או טיעונים, משפטיים שונים.

If sites really needed permission to link to others, the Web would be a very different place. It's hard to imagine there would be a Gawker, or for that matter a TMZ, a Wikipedia, or anywhere else that embarrasses the subjects of posts. In another example of an effort to stop linking, a city lawyer in Sheboygan, Wis., demanded that blogger (and political critic) Jennifer Reisinger remove from her site a link to the police department. Reisinger has sued various city officials for violating her First Amendment free speech rights. Her case is pending in federal district court in Wisconsin. Let's hope the judge in Reisinger's cases sees linking differently than Judge Darrah did. If cases like these come out the wrong way, the Internet could go from a Web to a series of one-way roads.

Linked Out

מספר מאמרים על הנושא הזה הופיעו לאחרונה. זה של דייוויס מאד ברור לגבי הטענות של התובעים – וגם לגבי הסכנה שאורבת כאן לאינטרנט.

המוסיקה יוצרת את האווירה … ללמידה

אחרי מבוא מהנה בו ריצ'רד ווג'וודסקי מסביר מסורת משפחתי הקשורה לשיפוץ ביתו ומוסיקה, הוא כותב שלעתים קרובות הוא מרשה לכיתה שלו להאזין למוסקה בזמן ביצוע פעילויות שונות (לא דרך אוזניות, אלא רמקולים "כיתתיים"). הוא מונה שלוש סיבות שבגללן הוא רואה בזה ערך. השנייה:

… music is a wonderful class management tool. I will often sit down and talk with the class before assigning an in-class small group project. I promise them that we can listen to music so long as they keep on track. On those occasions when we have individual work to do, the music often transforms our admittedly rather mundane classroom into a swanky cafe where the students actually tell me that they feel different about doing work than in other classes.

The Music of the Bee Gees Makes Me Want to Destroy Things

יש כאן משהו שהוא בוודאי יוצא דופן. אני מניח שרוב המורים היו רואים בהשמעת מוסיקה איום על השליטה שלהם בכיתה. אבל אם בדרך הזאת התלמידים נהנים לעבוד וללמוד, אז הוא משיג את המטרה המרכזית.