כללי – עמוד 35 – על קצה ה…

מידע נגיש – לכל

ג'ונתן רוזנברג, סגן נשיא לניהול מוצרים בגוגל, נותן פומבי למאמר שכתב והפיץ לעובדי גוגל. הרבה מילים גבוהות – אולי יותר מדי – אבל קשה לא להתרגש מהתיאור של עולם בו המידע נגיש לכולם.

In many parts of the world people access the Internet via their mobile phones, and the numbers there are even more impressive. More than three billion people have mobile phones, with 1.2 billion new phones expected to be sold this year. More Internet-enabled phones will be sold and activated in 2009 than personal computers. China is a prime example of where these trends are coming together. It has more Internet users than any other country, at nearly 300 million, and more than 600 million mobile users — 600 million! Twenty-five years ago, Apple launched the Mac as "the computer for the rest of us." Today, the computer for the rest of us is a phone.

This means that every fellow citizen of the world will have in his or her pocket the ability to access the world's information. As this happens, search will remain the killer application. For most people, it is the reason they access the Internet: to find answers and solve real problems.

From the height of this place

אולי אין חדש בתחזיות כאן, אבל אפשר להרגיש שרוזנברג מעורר בנו שוב ההבטחות שליוו את האינטרנט כאשר הוא פרץ לתוך התודעה הציבורית. וטוב שהוא עוזה זאת.

כבר לא רק כלי בידורי

כתבה ב-CNN מדווחת על ניתוח בבית חולים בדטריוט שבמהלכו הרופאים המנתחיו דיווחו על השלבים השונים שבו דרך Twitter. מתברר שזאת היתה הפעם השנייה שזה קורה.

It's potentially a risky surgery, but everything's ready: The doctors and nurses are in the operating room, the surgical instruments are sterilized and ready to go, and the chief resident is furiously Twittering on his laptop.

That's right — last week, for the second known time, surgeons Twittered a surgery by using social-networking site Twitter to give short real-time updates about the procedure.

Following the February 9 operation online were other doctors, medical students and the merely curious.

Surgeons send 'tweets' from operating room

אחד הרופאים המנתחים הסביר שההפצה דרך Twitter היא אמצעי להפצת הידיעה על השיטה הייחודית בה הניתוח התנהל.נשמע די הגיוני.

המידע החבוי שבהמלצות

מרשל קירקפטריק כותב על התפתחויות חדשות אצל הכלי הקטן והנחמד ShareThis. חלק גדול מהפוסט עוסק במודל שיווקי, אבל הוא גם מצביע על כיוון אפשרי חשוב בו המידע באינטרנט עשוי להתפתח.

If the current iteration of the web is based on everyday people creating and distributing content, many people believe that the next iteration will be based on the use of machine learning to build new layers of value on top of that content. What's hot, with what audiences and what kinds of data parsing magic can we work with that information? Few companies are as well positioned to do interesting things with that kind of data as ShareThis.

ShareThis.com Aims to Become A Big Data Platform in the Next Web

הכיוון כבר איננו המלצה של אדם אחד לאדם אחר, אלא ניתוח של ההמלצות האלו על מנת לדעת למי לכוון אותן, על מה עוד להמליץ, ועוד. אבל כמובן שנכון להיום בחינוך אנחנו עדיין חושבים ש-"חיפוש מידע" מתחיל ומסתיים בחיפוש פשוט בגוגל.

דברים שרואים מכאן …

קתי דייווידסון נותנת טיפת פרסום ל-Galaxy Zoo – פרויקט שמגייס אנשים רגילים לעיין בצילומים של גלקסיות ומבקשת מהם למיין אותם. הפרויקט שונה מ-SEIT@Home מפני שאין זה משהו שהמחשב שלנו עושה בזמנו הפנוי, אלא משהו שדורש את העיניים שלנו.

The Sloan Digital Sky Survey needs YOU to help them identify the shape of galazies far, far away. They have found that the eyes of experts see what experts see–they need all of us to help them describe and label what we see. It turns out, collectively, we see more and better than they . . . and can do, together, in a few months what would take them hundreds of years. If you can identify socks in the sock drawer, you can help label galaxies and contribute to exploration and understanding of the Universe. It takes twenty minutes . . . and your reach will be limitless.

Help Explore the Universe @ GalaxyZoo.Org

מעבר לכך שמדובר בפרויקט מעניין, יש כאן אלמנט שיונק מהרעיון של "חוכמת ההמון", אבל מזווית מעניינת. מתברר שהמומחים יודעים מה כדאי לחפש, ולכן לא תמיד רואים מה שם. אנחנו, ההדיוטים, באים אל הצילומים ללא ציפויות, ומצליחים, כמנראה, למצוא בהם המון.

נתונים שמעוררים שאלות

סילביה מרטינז מביאה כמה נתונים מעניינים בנוגע להערכת עמיתים והיעילות שלה.

So here’s something interesting from my inbox!

Only 8% members of the Scientific Research Society agreed that “peer review works well as it is.” (Chubin and Hackett, 1990; p.192).

“A recent U.S. Supreme Court decision and an analysis of the peer review system substantiate complaints about this fundamental aspect of scientific research.” (Horrobin, 2001).

Horrobin concludes that peer review “is a non-validated charade whose processes generate results little better than does chance.” (Horrobin, 2001). This has been statistically proven and reported by an increasing number of journal editors. (full text and references)

Does peer review work? Thoughts on conference session selection.

הנתונים מעניינים יותר מאשר הפוסט עצמו, אבל אין ספק שהם עצמם מהווים בסיס למספר שאלות. אגב, אחת השאלות היא אולי האם המחקרים של הורובין עברו הערכת עמיתים.

כאשר לא מבינים את הטכנולוגיה

סיבה ויידיאנתן, בבלוג The Googlization of Everything מספר סיפור על United Airlines ועיתונאי שחשב שמידע שהוא מצא דרך גוגל היה מידע עדכני. מתברר שהסיפור שהוא מצא התרחש מספר שנים לפני שהוא מצא אותו, אבל זה לא מנע בלגן בבורסה.

This simple glitch cost UAL shareholders – including most of its employees – 11.2 percent of its market value. In addition, the panic sent shares of two other airlines, Continental Airlines and AMR (parent of American Airlines) down as well. The airlines had done nothing wrong. They had released no bad news. Yet they were all worth less at the end of the day than at the beginning because Google's Web crawlers found a mislabeled story in an open newspaper archive.

Comments, please: A slice of the introduction draft

ויידיאנתן מסביר שהירידה הפתאומית בערך המנייה נבע מהפצת הסיפור שנמצא דרך גוגל, אבל גולה לא עשתה שום דבר רע או לא בסדר. הוא מוסיף שבוודאי שבגוגל אי אפשר היה לחזות את הטפשות שאפיינה את ההתנהגות של כל הגורמים בהתפתחות הסיפור, אם זאת, הוא מצביע על התלות שלנו במערכות שאנחנו כנראה עדיין לא מבינים.

מי מפחד מהעתקה?

ריצ'רד ווג'וודסקי כותב על הבעיה של העתקת עבודות בעידן הדיגיטאלי. הוס מסביר שהוא מראה לתלמידים כמה קל לבדוק מהיכן משהו מועתק.

I've actually caught more cases of plagiarism since going paperless. Every now and then, I take classtime with my students to run Google checks on anonymous blogged essays their peers have turned in. Inevitably, we find copied work. Rather than bust students and deal with it in the standard disciplinary way in the event we do discover fault, I use it as a means to show them how easy it is to discover plagiarism in the digital world. The kids learn quick and I've never had to do this more than once with any class to completely discourage digital copying. It's actually quite a bit more difficult to do that with just paper.

What About Digital Plagiarism?

אין הרבה להוסיף – פשוט גישה בריאה.

ואם בספורט, האם גם בחינוך?

מאמר ארוך במוסף של הניו יורק טיימס שמנתח את סוד ההצלחה של שחקן ה-NBA שיין בטיאה. מתברר שלפעמים השחקן היעיל ביותר במגרש איננו בולט בכלל.

Here we have a basketball mystery: a player is widely regarded inside the N.B.A. as, at best, a replaceable cog in a machine driven by superstars. And yet every team he has ever played on has acquired some magical ability to win.

Solving the mystery is somewhere near the heart of Daryl Morey’s job. In 2005, the Houston Rockets’ owner, Leslie Alexander, decided to hire new management for his losing team and went looking specifically for someone willing to rethink the game. “We now have all this data,” Alexander told me. “And we have computers that can analyze that data. And I wanted to use that data in a progressive way. When I hired Daryl, it was because I wanted somebody that was doing more than just looking at players in the normal way. I mean, I’m not even sure we’re playing the game the right way.”

The No-Stats All-Star

מאמר מאלף! אפילו לאלה כמוני שאינם מתלהבים במיוחד מהערכה מבוססת נתונים עשויים להשתכנע שבכל זאת יש בה משהו. מעניין ביותר גם לראות כיצד איסוף וניתוח של נתונים משנים את פני הספורט.

לשם מה בית הספר?

טופ הופמן סוקר ספר על בתי הספר שפועלים לפי שיטת KIPP. הוא מוכן להכיר בעובדה שבתי הספר האלה מלציחים מבחינות רבות, אם כי הוא שואל האם בתנאים דומים בתי ספר ציבוריים היו מצליחים באותה מידה. אבל הקביעה המעניינת ביותר מתייחסת ל-"אופי" של יוזמי בתי הספר האלה:

It seems to me that Feinberg and Levin were the leading edge of educators that, from the beginning, accepted without dissonance that test scores were the measure of their success. Reading this book is helpful in getting into the headspace of this generation of reformers. This is the wave that stopped asking first "What is the purpose of school?" and just said "How can we get these scores up?" And they and their system thrive under that incentive, and then people like Jay Mathews have a clear benchmark for saying "these are the best schools."

Work Hard. Be Nice.

יתכן שההצלחה של בתי הספר האלה קשורה לעובדה שהם מתכוונים על דבר אחד – תוצאות במבחנים. וכדי לעשות זאת, הם צריכים לא לשאול אם יש לחינוך מטרות אחרות.

על כוחם של קשרים חלשים

ניל סווידי, בעיתון בוסטון גלוב, כותב, כמו רבים מאד לפניו ובוודאי רבים גם שיבואו, על כך שהתקשוב איננו מאפשר לנו להיות באמת לבד, ושהלבד הזה נראה לנו כמאיים. מדובר ב-"ביקורת" די זולה וקלה. הוא עצמו מציין שרוב בני האדם בעבר לא רצו להיות לבד. אבל בין כל הנדוש הוא גם התייחס לנושא של "כוחם של קשרים חלשים", וזה נושא מעניין ביותר שראוי להתייחסות רצינית יותר.

Here's the irony: The explosion of all this electronic networking and friending may ultimately rob weak ties of most of their strength. If we're all linked up with hundreds if not thousands of people, there is no longer much value to the information they possess. It's no longer exclusive. A stock tip whispered in your ear by someone in the know can make you a mint (if it doesn't land you in jail). But what good is a stock tip broadcast on CNBC?

The End of Alone

כאשר כולם יודעים, ומהר, את מה שאנחנו יודע, זה הרי מאבד מכוחו. גם את זה ידענו, אבל חשוב לבחון את ההשתמעויות של הדבר בעידן האינטרנט.