בוא אלי מידע נחמד


ג'ורג' סימנס שואל עם אנחנו באמת זקוקים לכלים שימסרו לנו מידע שרלוונטי למיקום הגאוגרפי שלנו. אין ספק שיש יתרונות, ובוודאי גם חסרנות. מה שמעניין בדברים, אבל, הוא ההבחנה בין העבר שבו היה עלינו לחפש מידע באופן פעיל, לבין המצב שלקראתו אנחנו הולכים בו המידע יגיע אלינו בלי שנצטרך לרדוף אחריו.

The history of humanity reveals information as something we have had to pursue. Through philosophy, research, libraries, and universities, information had to be intentionally sought to be known (by the individual). It is only a slight exaggeration to say that we are today moving toward a system where information knows us. Well, maybe “know” is over-stating it. But many of my information interactions are not ones that I have to initiate. Simple services like Google Alerts, personal bots (more popular a few years ago) and more complex social network tools (like diigo) provide a steady stream of information.

        Geo-broadcasting

צריך להיות ברור שההבדל הזה משמעותי מאד, ויש לו השתמעויות כבדות משקל לעולם החינוך.

חרדת המיקום?


מתיו הונן, ב-Wired, מקדיש שלושה שבועות לבדיקה של יישומים המבוססים על זיהוי מיקומו הגאוגרפי. אין ספק, יש כאן משהו חדש, וסביר להניח שהוא צודק – התוספת הקטנה הזת עשויה לשנות את הכל.

Simply put, location changes everything. This one input—our coordinates—has the potential to change all the outputs. Where we shop, who we talk to, what we read, what we search for, where we go—they all change once we merge location and the Web.

I Am Here: One Man's Experiment With the Location-Aware Lifestyle

כמו תמיד, יש יתרונות ויש חסרונות, אבל אולי מה שמרשים ביותר היא העובדה שהמציאות החדשה שנוצרת היא בתחומים די פשוטים, אבל לא צפויים מראש.