רשתות חברתיות – עמוד 2

שאלה של מידה?

יובל דרור מבהיר למה אין אמת בטענה שככל שאנחנו עוקבים אחרי יותר אנשים ב-Twitter אנחנו חושפים את עצמנו ליותר מידע שעשוי להיות חשוב לנו. הסיבה הראשונה שהוא מביא מערערת את אחת הפרות הקדושות של עידן ה-Web 2.0: לא בכל "שיחה" יש טעם או ערך:

ברמה הפילוסופית אני חושב שאחד הנזקים הגדולים (אם כי העקיפים) של עידן הווב 2.0 הוא שבעידן הזה כולם מדברים על "שיחה". בלוג הוא שיחה. טוויטר הוא שיחה. הקשר בין מותג לצרכן הוא קשר שמבוסס על שיחה. הבעיה עם המונח "שיחה" היא שמעטים מוכנים לומר בפה מלא את מה שרבים חושבים עמוק בלב: ישנן שיחות משעממות! שיחות שמתנהלות בין אנשים משועממים! שיחות מטופשות! שיחות שאם תקלע אליהן בטעות תרצה לירות לעצמך כדור בראש! שיחות בין אנשים עלגים! שיחות שעוסקות בנושאים מטופשים! — וזו רק תחילתה של רשימה.

דרור גם שואל אם באמת כל כך חשוב לנו להיות הראשונים לדעת על אירוע שמתרחש, אם אנחנו באמת מרוויחים משהו מכך שלמדנו על משהו דרך הרשת החברתית שלנו במקום לחכות לחדשות של טלוויזיה:

בגלל החשש לפספס חדשות תעקוב אחרי 2,000 אנשים?!? אלוהים אדירים, זה חתיכת חשש! ובכלל, מה יכול לקרות בעולם שהוא כל כך חשוב שאתה חושש לפספס אותו, נניח בשלוש שעות או ב-12 שעות? מה יכול להתרחש בעולם שאומר לעצמי "יוווו! כמה חבל שלא שמעתי על זה בטוויטר ובמקום זאת קראתי על זה באיחור באתר אינטרנט, בעיתון או במהדורת חדשות בטלוויזיה"? ככל שאני חושב על זה אני מבין שהתשובה לשאלה הזו היא: שום דבר.

גם "שיחה" יכולה להיות סתמית

שתי הנקודות בעיני נכונות וחשובות, ויכולות לעזור לנו לאזן את ההתלהבות שלנו מכלי אינטרנט שמבטיחים לנו מיידיות. אבל חנן כהן משיב שאין צורך לאמץ או לשלול באופן גורף: אין קשר בין מספר האנשים שעוקבים אחריהם בטוויטר והתועלת מהשירות. ביכולתנו לנצל, ולעצב, את הכלים האלה לצרכים שלנו כך שהם ישרתו אותנו ולא אנחנו אותם. והוא בוודאי צודק.

גם וגם

ג'רד סטיין מהרהר על המקום של הבדידות בתהליך הלמידה של היחיד. הוא מתאר את הבריחה התרבותית הכללית מהחשש של להיות לבד (הוא מקשר לכתבה בנושא הזה שציטטתי כאן לפני כחצי שנה). סטיין מציין שהדגש על למידה באמצעות טכנולוגיות חברתיות פוגע בצורך של היחיד לבחון את עצמו ולקחת אחראיות על הלמידה של עצמו.

This suspicion seems not unfounded, as many educators, collectively enrapted with social media (I claim no distinction here), increasingly look to group scenarios to facilitate learning, focus their inquiry on social connections that may have been once only peripheral to learning, portray networked "knowledge" as a panacea, and de-emphasize the value of individual learning – or even wholly deconstruct, then dismiss it. At the same time, or maybe just in time, a handful of researchers and scholars have recently begun to attend to this area of inquiry with something like an urgency – perhaps out of fear of how solitude is demolished by social media.

Studious “Passion” for Solitude

ללמידה בצוותא, ולשימוש ברשתות חברתיות בתהליכי למידה יש יתרונות רבים. אבל לא רצוי לאמץ את האלה עד להרחקת הלמידה העצמית מהנוף הלימודי.

האם אנחנו סובלים מעודף פיזור?

פטרציה ליבינגסטון, שאת הספר שלה – 1-to-1 Learning: Laptop Programs That Work – נדמה לי שכדאי מאד לקרוא, כותבת בבלוג שלה על שיחה שהתנהלה בינה לבין בתה. השתיים שוחחו על יתרונותיו וחסרונותיו של Twitter, והבת של ליבינגסטון התלוננה שהיא לא אהבה את הכלי מפני שלא היתה בה קהילה מרכזית שסביבה דברים התנהלו. ליבינגסטון כותבת:

We live in really interesting times don't we. Community is all over the place in various forms but there's no one place at all, there's no center, for almost all of us.

Consider Twitter

יש כאן בעיה אמיתית, אם כי אין זה חובה לראות בה ממש כבעיה. התרגלנו לריכוזיות, וכאשר אנחנו מגלים שבעצם אין דבר כזה, קשה לנו להבין את זה, ולהסתגל.

היה צפוי

אחרי הפריצה המטאורית של Twitter לתוך התודעה הציבורית מספר סקרים נערכו שבחנו את מידת הפופולאריות האמיתית של הכלי. אין זה צריך להפתיע שדיבורים לחוד ופעילות לחוד – רבים מאד מאלה שפתחו חשבונות אינם משתמשים בכלי. בעצם, מתברר שבמידה רבה הכלל המוכר של 90-9-1 די מתאר את האמת גם כאן. בתגובה לפוסט שמביא תיאור גראפי של הפעילות ב-Twitter, אחד הקוראים כותב:

Looks very similar to any cross section of a community to me.

More is said by just a few. Most are willing to follow rather than lead. It’s not so much a reflection of Twitter, as a statement about human nature.

If the Twitter community was 100 people…

שוב – אין ממש חדש כאן, ובעצם, אם יש תזוזה לקראת שימוש פעיל של יותר מרק אחוז מזערי, אפשר אפילו לראות זאת כהישג.

ברשת, התנהג כמו ב …

חברת אינטל פרסמה לעובדיה הנחיות להתנהגות נאותה/נכונה ברשתות חבריות. לא לפני זמן רב חברות חשדו מהשתתפות של עובדיהן בסביבות מהסוג הזה, אבל הזמנים כנראה השתנו. היום, לא רק שלא מתנגדים, אפילו מעודדים את העובדים לנצל את הרשתות – לטובת החברה כמובן. בפתיחה של דף ההנחיות מסבירים:

Emerging platforms for online collaboration are fundamentally changing the way we work, offering new ways to engage with customers, colleagues, and the world at large. It's a new model for interaction and we believe social computing can help you to build stronger, more successful business relationships. And it's a way for you to take part in global conversations related to the work we are doing at Intel and the things we care about.

Intel Social Media Guidelines

ג'ורג' סימנס מקשר להנחיות ומעיר שעצם קיומן טיפה תמוה – הרי העובדים באינטל שעשויים להשתמש ברשתות החברתיות נבונים ומקצועיים, ובוודאי מכירים את הסביבה. ובכל זאת, מנהלי אינטל רואים לנכון להגיד להם כיצד עליהם להתנהג.

לא כל שיתוף פעולה היא רמאות

רות ריינרד כותבת על האפשרות, וגם על הצורך, בהתאמה אישית של סביבות למידה לצרכים של הלומד, במיוחד בהתחשב ביכולות של הטכנולוגיות החדשות. היא מעירה שרשתות חברתיות יכולות לשרת את צרכי הלומד, אם כי המורה לא תמיד מבין את זה.

Learners currently understand the usefulness of individual connections is terms of social networking. Recently, a college student was charged with "cheating" because he understood this concept in preparation for an exam–finding individuals who could help him prepare was something he did not even question.

Communities of Learners Redefined: Customized Networks That Impact Learning

כמו רבים אחרים, ריינרד מדגישה שהעובדה שסטודנטים מכירים את השימושים החברתיים של הכלים הנפוצים איננו אומר שהם יודעים לנצל אותם לצרכי למידה. כמובן לא רק חשוב לעזור להם להכיר את השימושים הלימודיים, אלא גם לאפשר להם לנצל אותם.

אם אין מסגרת שבה אפשר לשאול …

דייוויד ורליק מספר סיפור שהוא שמע בכנס בו השתתף.

One of the best stories I heard was told by a school librarian, Kathy Gallagher. Her daughter is a senior in high school and is currently shopping for colleges. Kathy said that all of the schools her daughter is considering have their own Facebook groups — except for one, a fairly small liberal arts school. …So her daughter set up the the group for the school. She said, “In just a couple of days, the group grew to over 300.”

A Very Cool Story

מה שמעניין כאן איננו הצמיחה המטאורית של קבוצת הפייסבוק החדש (אם כי גם היא מרשימה מאד) אלא ההסבר של האם כאשר שאלו אותה למה הבת פתחה את הקבוצה. האם השיבה שהבת שלה רצתה לאסוף מידע על חיי הסטודנטים בקמפוס. בקולג'ים שבהם היה קבוצה בפייסבוק אפשר היה לשאול את הסטודנטים, אבל כאשר לא היתה קבוצה כזאת … היה צורך להקים אותה. אכן, תושיה.

היה די צפוי

שרה פרז מדווחת על מחקר חדש שנערך באוניברסיטה מכובדת בניו יורק. היא עצמה מציינת שזה נשמע כמו בדיחה, אבל הדבר כנראה אותנטי: החוקרים גילו שאצל נערות צעירות עודף שימוש ב-Facebook יכול לגרום לתחושות של חרדה ודכאון. פרז מציינת שעם כל הכבוד לחוקרים, התכונות שהם מזהים אופייניות לבנות בגיל הזה:

Years ago, those same girls may have spent hours on the phone or writing out their thoughts in secret "slambooks." Even longer ago, they probably sat at their desks writing out long, emotional letters. For many girls, chatting about or dwelling on their problems is just a part of growing up.

…

If anything, this study just shows that social networking sites haven't changed anything about how we communicate – they've just given us a different platform through which we do so.

New Illness: Facebook Depression?

מחקרים מסוג הזה אינם דבר חדש. כמעט כל תופעה אינטרנטית חדשה ומוזרה זכתה בחוקרים שמשום מה גילו שהיא גרמה לבעיה אישית או חברתית. אין ספק שיהיו עוד כאלה.

heard it through the grapevine

מרשל קירפטריק, בבלוג ReadWriteWeb כותב על המקרה באנגליה בו גבר רצח את אשתו הפרודה כאשר הוא גילה שהיא עדכנה את הסטטוס שלה ב-Facebook מנשואה לפנוייה. הוא מציין שלא מדובר סתם בסיפור סנסציוני עם היבט אינטרנטי, אלא סיפור שמצביע על תמורות חברתיות בעלות משמעות שנצטרך ללמוד להכיר:

The integration of new social networking into the lives of hundreds of millions of people around the world is dramatically changing communication and introducing unknown new dynamics into ages old-interpersonal issues, including psychosis and violence. There are new questions to ask.

Facebook Murder Reflects Cultural Shifts

קירפטריק מציין שנצטרך ללמוד את הדרכים שבהן "תקשורת" ברשתות חברתיות שונה מהתקשורת שהכרנו לפניהן.