עם הפנים לאתגר

רותי בן-ישי פותחת את שנת הלימודים, ולהבדיל מהתלמידים שלה לפני שנה, התלמידים של כיתה ח' מביעים התנגדות לשימוש במחשבים הניידים בהם הם אמורים להשתמש. אפשר היה לראות את ההתנגדות הזאת כבעיה – אפילו בעיה גדולה. במקום זה, בבלוג שלה בקהילת אדיורשת, רותי כותבת שהיא רואה אותה כאתגר, אפילו כאתגר משמחת.

לשמחתי – אחנך כיתה ח' ואלמד בחטיבה ,זהו אתגר ענק, כי ילדי כיתה ו' נהנו מהחדשנות שבקליטת המחשב הנייד, קיבלו אותו בשמחה ונראה כי לא היו בקרב הילדים התנגדויות לכלי החדש שהצטרף לשגרת הלמידה בביה"ס.
 
ואילו לילדי החטיבה – יש הרבה ספקות ואפילו התנגדויות לשימוש במחשב הנייד במהלך יום הלימודים. מצפה לי איפוא אתגר לא פשוט – לפצח את מקור ההתנגדות וכמובן לתת לו מענה מיטבי.

        שמחת ההתחלות

מעודד מאד לקרוא את הגיגיה של מורה שמתייחסת כך לאתגר כזה עם פתיחת השנה. בהצלחה לה!

סיבה טובה מאד


אפשר לחשוב על מספר די רב של סיבות שבגללן רצוי וכדאי להכניס מחשבים ניידים לתוך הכיתה. יש להם, הרי, יתרונות רבים. אבל בדרך כלל יעילות איננה נחשבת כאחד היתרונות האלו. סקוט מקלוד, תוך התייחסות לספר של פמלה ליבינגסטון – 1-to-1 Learning: Laptop Programs That Work – מסביר למה היעילות דווקא כן תכונה חיובית שכדאי לאמץ.

We waste so much time in school doing things on paper that are more efficient on the computer. One of the primary reasons that adults use computers instead of paper is enhanced productivity. What could teachers do with all of the time that we’d free up if schools made a significant shift away from paper and pencil?

        Laptops empower students to get to the thinking faster

כאשר אנחנו מאפשרים למחשב לטפל בחישובים אנחנו משחררים זמן לעסוק בשאלות הגדולות.

האם זה יהיה הסוף?


טים סטאמר כותב על ישיבה בה השתתף שעסק באפשרות של שימוש במכשירים אישיים המחוברת לרשת בבית הספר. נכון לעכשיו, כצפוי, התקשורת היחידה שבתי הספר מרשים היא דרך המכשירים, והרשת, של בית הספר. אבל הוא מדגיש שבעתיד הלא רחוק כל זה עשוי להשתנות. מה יקרה, הוא שואל, כאשר תלמידים יגיעו לבתי הספר לא רק עם הניידים של עצמם, אלא עם מודמים שיאפשרו להם לעקוף את הרשת של בית הספר ולהתחבר באופן עצמאי?

Those of us who are advocates for the potentially transformative effect of instructional technology are often caught up in the day-to-day, never-ending struggle to provide enough equipment, software, training and support to make large scale changes possible.
 
But sometimes we forget the old adage of “be careful what you wish for”.
 
Because if we ever did get to the point where every student is carrying around their own networked computing device, the traditional education model we’ve lived with for a century or more would probably fall apart very quickly.
 
And that is NOT a bad thing.

        Be Careful What You Wish For

סטאמר משוכנע שמצב כזה עשוי לשנות באופן קיצוני את בית הספר כפי שאנחנו מכירים אותו. אני נוטה להסכים, אבל … בתי הספר כבר הראו בעבר שהם מצליחים לבלוע "איומים" על קיומם ולהמשיך להתקיים כאילו שום דבר לא השתנה. נקווה שהפעם זה לא יקרה.

אין מה לעשות – חדור יחדור


אסתי דורון כותבת על ההתנגדויות של הורים לשימוש במחשב נייד (1:1) בבית הספר. היא מעלה מספר התנגדויות ומסבירה למה היא איננה מקבלת אותן. ובסופו של דבר, העניין די בסיסי – המחשב הוא חלק בלתי-נפרד מהעולם שלנו:

אז נכון, שעכשו אנחנו נמצאים בין תקופות, ונכון שלהורים רבים השינוי קשה ולא פשוט, אבל אני חושבת שלא יכול להיות מצב שבו הטכנולוגיה נמצאת בכל מקום אחר בחיינו, חוץ מאשר בכיתה.

        את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק…

אני נוטה לחשוב שעל אף העובדה שמדובר בהתנדגויות אמיתיות, הן עתידות להעלם בעתיד הלא רחוק.

פחות הוא יותר


קלייב תומפסון סוקר את פריצת מחשבי הרשת לתוך השוק, ומסביר שהמחשב הנייח הגדול באמת עושה הרבה … אבל בעצם, הרבה יותר מאשר אנחנו צריכים.

I wrote this story on a netbook, and if you had peeked over my shoulder, you would have seen precisely two icons on my desktop: the Firefox browser and a trash can. Nothing else.
 
It turns out that about 95 percent of what I do on a computer can now be accomplished through a browser. I use it for updating Twitter and Facebook and for blogging. Meebo.com lets me log into several instant-messaging accounts simultaneously. Last.fm gives me tunes, and webmail does the email. I use Google Docs for word processing, and if I need to record video, I can do it directly from webcam to YouTube. Come to think of it, because none of my documents reside on the netbook, I'm not sure I even need the trash can.

        The Netbook Effect: How Cheap Little Laptops Hit the Big Time

מדובר במגמה שהיינו עדים לה עוד לפני OLPC, אבל שקיבלה תנופה בעקבות האיום של המחשב ההוא על השוק. בחינוך ההשתמעויות די ברורות, אם כי צריכים לשאול אם העתיד נמצא במחשב-רשת, או פשוט בטלפון סלולארי שמסוגל לעשות את אותם הדברים.

לא כל כך קשה למצוא שימושים חיוביים


טוני בייטס מגיב למאמר שטוען שצריך לאסור על סטודנטים להשתמש במחשבים ניידים בזמן שהם "מאזינים" להרצאות. בייטס טוען (והוא בוודאי לא הראשון לטעון כך) איננה שהמכשיר מסיח את הדעת של הסטודנט מההרצאה, אלא שהמכשיר נמצא בשיעור, אבל לא משתמשים בו כמו שאפשר היה לעשות.

I worked in a college where in one program all students had to bring laptops to class. At least in these classes, there were some activities to do related to the lecture that required the students to use the laptops during class time. However, in most classes this took less than 25 per cent of the lesson time. Most of the other time, students were using their laptops for other, mainly non-academic activities, especially online poker.The article discusses whether students should be banned from bringing laptops to class, but this misses the point.
 
If most students have laptops, why are they still having physically to come to a lecture hall? Why can’t they get a podcast of the lecture? Second, if they are coming, why are the lecturers not requiring them to use their laptops for study? Why not break them into small groups and get them to do some online research then come back with group answers to share with the rest of the class?

        Laptops in lectures

נדמה לי שאין מי שטוען שרצוי שסטודנטים ישחקו משחקי מחשב בשעה שהם אמורים להאזין להרצאה, ומוזר שאלה שרואים רק את השימוש לרע אינם בוחנים כיצד להשתמש בכלי באופן חיובי.