ג'ון פאליסטר מספר סיפור אישי על ביקור אצל רופא עיניים, ועל הטיול שלו ברחוב שבא אחריו. המראות ברחוב מביאות אותו להרהר על סביבות למידה אישיות:
|
I was trying hard to ignore the distractions, I was reflecting, not just on my sins, but on the conference that I had attended, in 1990, in that hotel, that I had just walked past. I was organising my learning, sorting things out in my head. The debate about Personal Learning environments drifted in to my head. I had followed numerous discussions that were attempting to define PLEs. I had begun to wonder if we were over cooking the PLE bit. … I decided that, really, it was what the learner ‘does’ in their Personal Learning Environment that determines what they will learn and that this is more important than the environment itself. A Personal Learning Environment, about to be born? |
אין ספק שהוא צודק. פעם אחר פעם אנחנו קוראים מאמרונים שבהם הכותבים מתלהבים מה-PLEs שלהם, ומשום מה, מעבר להתלהבות איננו רואים עדות לכך שמשהו באמת נלמד.
