ג'תן סדובסקי (Jathan Sadowski) כותב ב-One-Zero על פסיקה של שופט בניו יורק שבעלי הבית של בתי דירות אינם יכולים להתקין מנעולים המופעלים על ידי סמרטפונים אם הדיירים מתנגדים לכך. הוא רואה את הפסיקה בחיוב, אבל טוען שאנחנו נוטים להתייחס לסיפורים מהסוג הזה כקשורים רק לסוגיות של פרטיות. לדעתו הנושא הרבה יותר רחב:
| So when tenants in rent-stabilized apartments are trying to prevent landlords from installing facial recognition, they are not simply “sparking a debate about privacy and surveillance,” as CityLab framed it. This isn’t just a case of people wanting a place to hide from prying eyes. Nor is it, as the landlords frame it, about a false choice between privacy versus security. And it is definitely not a knee-jerk panic response to innovation, as the anti-regulation, pro-corporate think tank the Mercatus Center argued. Ultimately, this issue is about power: who has it, how do they wield it, what do they gain? And vice versa: who is excluded, targeted, squeezed? |
באופן די טבעי העניים, השקופים, אלה שקל לא להתחשב בהם, הם הראשונים שנפגעים ממצעד הטכנולוגיה המשתלטת, אבל בסופו של דבר היא באה עבור כולנו.
