אין ספק שעבור נוסעים רבים השרות של Uber יעיל וכדאי, אם כי נעשה יותר ויותר ברור שהמצב הזה איננו נכון עבור הנהגים. נהגי Uber, כמו מועסקים אחרים במגוון פלטפורמות, אינם מוגדרים כ-"עובדים" מן המנין, ובגלל זה הם אינם זכאים לזכויות של עובדים. הפלטפורמות האלו אינם "מעסיקים" את העובדים, אלא פשוט מתווכים בין מציע השרות לבין מי שמקבל אותו. נעם כהן כותבת על אחיזת העיניים הזאת:
In the face of such an attention-focusing cost estimate, Uber’s top lawyer, Tony West, proffered an ingenious defense: The company’s drivers aren’t employees, even under the proposed new law, because Uber’s main business isn’t driving people around. The company, he told reporters on Wednesday, “is serving as a technology platform for several different types of digital marketplaces.” (Uber also offers food and freight delivery, along with rental bicycles and scooters.) Thus, West said, the whole ride-hailing project would fall “outside the course of Uber’s usual business,” as the law stipulates. |
הגישה הזאת הפכה למובילה ביזמויות רבות, והיא מביאה לרווחים נאים אצל בעלי החברות (אם כי Uber ממשיכה להפסיד כסף) ותנאיי עבודה מחפירים אצל העובדים:
There is a reason that some people call Silicon Valley a font of cruelty. The platform defense seems like an easy justification for turning your eyes away from social destruction. But even more insidious is the trashing of basic, time-tested standards for relationships, whether between news tellers or storytellers and their audience, between hosts and their guests, between employers and their employees. |
ובעלי הפלטפורמות יכולים פשוט לטעון שכך העולם מתנהל היום. מה שמפחיד הוא שאולי הם צודקים.