סטיבן דאונס מדווח על מאמרון של סילבי נואל שמבקר את הטענה של דון טפסקוט שבעקבות החשיפה לעולם הדיגיטאלי מוחותיהם של בני נוער פועלים אחרת מאשר המוחות של הוריהם. דאונס איננו מסכים לגמרי עם נואל, אם כי הוא בוודאי קרוב יותר לדעתה מאשר לדעה של טפסקוט. בתגובה שלו הוא מנסה לנסח את השינוי שמתרחש באופן ניוטראלי – דבר שבהחלט נחוץ:
|
But, it is worth asking, are neural networks plastic in the way Tapscott describes? Tapscott writes, "They're used to multi-tasking, and have learned to handle the information overload." This is probably a mis-description. It would be more accurate to say "they multi-task and they have adapted to information overload." This removes the success-verbs, and depicts change rather than accomplishment, which seems more reflective of the actual situation. In which I foam at the mouth a bit |
נדמה לי שכולם יכולים להסכים שיש שוני בתפקוד, אבל זה לא בהכרח אומר שיש שיפור או התפתחות.
