בשבח השקיפות


אובייקטיביות נחשבת לתכונה שהעיתונאי חייב לשאוף – להיות חופשי מהטיות. ואפילו אם היום אנחנו כמובן משוכנעים שאין דבר כזה, עדיין מעמידים את האובייקטיביות כמטרה. דייוויד ויינברגר מסביר שהשקיפות מאפשרת לנו להציץ מעבר ליומרה של אובייקטיביות ולבחון את הדברים בעצמנו.

So, that’s one sense in which transparency is the new objectivity. What we used to believe because we thought the author was objective we now believe because we can see through the author’s writings to the sources and values that brought her to that position. Transparency gives the reader information by which she can undo some of the unintended effects of the ever-present biases. Transparency brings us to reliability the way objectivity used to.

זאת ועוד – ויינברגר טוען שהיינו תלויים באובייקטיביות מפני שהנייר לא איפשר לנו גישה קלה לקישורים – דבר שהטקסט הדיגיטאלי כן מאפשר.

Objectivity without transparency increasingly will look like arrogance. And then foolishness. Why should we trust what one person — with the best of intentions — insists is true when we instead could have a web of evidence, ideas, and argument?
 
In short: Objectivity is a trust mechanism you rely on when your medium can’t do links. Now our medium can.

        Transparency is the new objectivity

וזה בוודאי יותר מתאים לעידן פוסט-מודרניסטי מאשר הצורך להסתמך על מומחים שאת מקור מומחיותם איננו בהכרח גלוי לנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *