בין אשמה לבושה, ומעבר להן


סטיבן דאונס מקשר להתייחסות של של אנדי פואל (Share creep) לתגובה של ניקולס קאר (Sharing is creepy) למאמר קצר של סטיבן לוי (Steven Levy on the Burden of Twitter).
 
הנושא של ה-"מה" וה-"כמה" של חשיפה עצמית בסביבה המתקושבת איננו חדש, ובמידה לא קטנה הכותבים כאן אינם אומרים שום דבר שלא נאמר פעמים רבות בעבר. אבל כל המשתתפים כאן, גם אם לא מסכימים איתם, מצליחים להעיר היבטים חשובים של הנושא הסבוך הזה.

People are quite properly hesitant to presume that others will be interested in what they write (that's why self-promotion is so widely found to be distasteful). At the same time, there is an inherent value in working openly and in modeling what we believe to be ethical and productive behaviour.

        Share Creep

נדמה לי שהתוספת של דאונס חשובה ומצביע על היבט שקל מדי לדלג עליו – לא כל התבטאות פומבית נובעת מעודף אגו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *