אז מה?


ברי באכנהיימר, בבלוג שלו A Plethora of Technology כותב על המספר העצום של מסרונים (SMS) שנשלחים מידי שנה. הוא מצטט מקור שמציין שטריליון הודעות SMS נשלחו בארה"ב ב-2008, ומחשב שמדובר ב-3000 מסרונים לאדם. אכן, מספר עצום. אבל האם יש לזה משמעות כלשהי? לפי באכנהיימר:

People are talking less and texting more. Do we have less to say? No.
 
Why then?
 
You can't talk in a classroom, at a business meeting, in a doctor's waiting room, or at the dinner table with your folks. (At least not without someone hearing you!)
 
You can however text in all the above locations sureptitiously (or even obviously) and quietly.
 
Granted, texting is a quick mode of communication that does have its time and place usefulness, but I submit that texting allows the user to communicate where society does not want them to.
 
If society did, they'd be talking.

        We Want To Communicate Where We Aren't Supposed To

יכול להיות. אבל באותה מידה אפשר להסיק שאנחנו מתנהגים בפומבי בצורה מתחשבת, ולא רוצים להפריע את הסובבים אותם עם רעש של דיבור. נדמה לי באופן כללי צריכים להסתכל על זה מזווית אחרת: אנחנו לא סופרים את מספר השיחות הפנים אל פנים שאנחנו מנהלים מידי יום (או שנה). הם מדברים, ואחרי שהם מגיעים לאוזני הנמען, גלי הקול מתפזרים באוויר. מפני שמסרונים הם מידע דיגיטאלי אנחנו חשים צורך לספור אותם, ולהפיק מהם משמעות. אבל סביר להניח שמזמן עברנו את השלב שבו היה בזה צורך, או טעם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

css.php