התפוררות לפריטים

מייק קאולפילד מעלה מטפורה מעניינת. בפוסט קצר הוא שואל אם היכולת ההולכת וגדלה של הגופים הדיגיטליים הגדולים למסור לכל אחד פרסומת המותאמת בדיוק לו יוצרת במרחב הציבורי מצב דומה לזה של משבר משכנתאות הסאב-פריים ב-2008 בארה"ב. הוא מדגיש שכפי שקרה ב-2008 גם היום אלה שמשדרים את הפרסומות הפוליטיות הממוקדות אינם מבינים כיצד העסק עובד:
And so as microtargeting proliferates we’re left with the pre-2008 cognitive dissonance we had around subprime: surely someone must know what’s going on under the hood! We wouldn’t really entrust vital social functions to something this opaque, this prone to fraud, this reliant on faith in untested equations, right?

Microtargeted Political Ads are the Tranched Subprime Mortgages of Democracy

ומפני שלא יודעים מה קורה "מתחת למכסה המנוע", הסיכוי לתקלה גדולה ממשי מאד..

וגם התגובה הזאת היא רק קצרמר

ליסה ליין מהרהר על היכולת של תוכנות שכותבות טקסטים בעזרת הבינה המלאכותית לכתוב חיבור מלא. מאמר שהיא קראה טוען שאין לחשוש שבקרוב תוכנות יהיו מסוגלות לעשות את זה. ליין איננה סותרת את הטענה הזאת, אבל היא קובעת שגם רוב הסטודנטים שלה אינם מסוגלים לכתוב חיבור שמפתח טענה מעבר מספר פסקאות:
Computers cannot create sustained arguments. Neither can most of my students. And only the best journalism seems to bother. Educated people can both follow and create sustained arguments. But to whom are they writing? We have many voters and public figures who are anti-intellectual, and only interested in the realms of fear, emotional expression, and personal identity. They have no interest in sustained argument. The media reflect this, with the emphasis on factoids. Articles have gotten shorter, even in journals like The Atlantic. Computers can’t do it, and computer programming is a reflection of ourselves. Perhaps the very idea of sustained argument needs to be defended. But how can one defend it except with sustained argument, and a reliance on the very intellectualism being increasingly rejected?

Sustained argument

עבור ליין מה שמפחיד איננו שבקרוב מחשבים יוכלו לכתוב חיבורים, אלא שבני אדם איננו מסוגלים לעשות זאת, וגם שהמדיה מיישרת קו עם העדר היכולת לעקוב אחר טיעון ממושך. למרבה הצער, אני חושש שאני צודקת.

סוף סוף הטכנולוגיה מגוייסת למשהו חשוב

לא עובר יום (יום? בקושי לא עוברת שעה) שאיננו קוראים על עוד תחום שבו הבינה המלאכותית משפרת את החיים שלנו. יש בוודאי תחומים שבהם ה-AI באמת משרתת את האנושות, אבל משום מה אלה נשארים בתחום ההבטחה. אומרים לנו שבקרוב נגלה מחלות לפני שהן פורצות, והציפיות בתחום החינוך גדולות במיוחד. ובינתיים … כתבה ב-Fast Company מראה לנו מה באמת חשוב:
Since its earliest days, Amazon has used AI to come up with product recommendations based on what users already said they liked. The algorithms behind those systems have been tweaked again and again over the years. These days, thanks to machine learning, the recommendations have gotten more dynamic, says Jeff Wilke, the CEO of Amazon’s worldwide consumer division. “Say there’s a new piece of fashion that comes into the fall season,” he explains, “In the past it might take longer for the algorithms that we use to realize that people who bought these shoes also bought this top. And with some of the new techniques we can detect those things earlier, those correlations. And then surface the new top earlier in the season.”

How AI is helping Amazon become a trillion-dollar company

גיוס ה-AI כדי לחזות אלו פרטי בגדים יתאימו לאופנה הרווחת (והרווחית) כדי להפיץ אותם כמה שיותר מהר! הנה, יש לנו באמת שימוש יעיל.