מספר ספרים הופיעו לאחרונה על פרויקט ה-Great Books של רוברט הוצ'ינס ומורטימר אדלר. באופן כללי כל הביקורות מתייחסות לפרויקט כחלום אוטופי שלא היה לו סיכוי להצליח – ליצור מדף ספרים שמהווה בסיס לאזרחות נאורה. הנושא מרתק, אבל בביקורת חדשה מצאתי גם את ההתייחסות של ג'ון דיואי למפעל של הוצ'ינס, ונדמה לי שזה עוד יותר מעניין:
|
By the end of the nineteenth century, Harvard had already dismantled the curriculum it adopted more or less unchanged from the medieval European university and replaced it with something like the modern “elective” system. John Dewey developed this approach still further, empowering ever-younger students to choose the courses they wanted. Dewey had a special scorn for Great Books atavists like Hutchins: “The idea that an adequate education of any kind can be obtained by means of a miscellaneous assortment of 100 books, more or less, is laughable.” Middlebrow Messiahs |
דיואי בוודאי לא חשב שאין חשיבות בקריאת ספרי מופת. אבל היה לו ברור שהקריאה לבדה לא מעניקה הבנה … והבנייה אצל הקורא שהופכת את מה שהוא קורא לידע שימושי עבור עצמו.
