איאן בוגוסט כותב על פרויקט אינטרנט שהוא בנה בשנת 2002 – מה שהיום היינו מכנים "רשת חברתית" אם כי לא פתוח לעולם אלא למשפחה וחברים. הוא מציין שמפני שהיה אז אב צעיר הוא התייחס לפרטיות בצורה אחרת מאשר סטודנט בהרווארד התייחס זמן קצר אחרי-כן. הכלי שבוגוסט בנה התבסס על הנחות יסוד בנוגע לפרטיות שהיו מקובלות אז בעולם. לעומתו, פייסבוק לא יישר קו עם ההנחות האלו, אלא שינה אותם. על התפיסה של אותה תקופה הוא כותב:
| The web wasn’t meant to disrupt bricks and mortar, but to bring them into the future, and most of its services were trying to solve problems for established economic sectors via run-of-the-mill IT consulting. Solutions, rather than disruption, was the keyword. Buy pet food, but online. Make auto-repair appointments, but online. Pay your cable bill, but online. The web was a connection to the rest of life, rather a replacement for it. |
אבל האתוס של לפתור בעיות באמצעות הרשת הפסיד לאתוס של לשבש את הכל. וזאת המציאות שאנחנו נמצאים בה היום.
