דן סוטצ', באתר הבריטי Flux מעלה שאלה חשובה. תחילה הוא שואלה את השאלה שבכותרת ההפוסט, ומציין שהדרך שבה קוראים אותה בקול רם יכולה להעיד על יחס של ביטול כלפי הכיתה, אבל אין זאת הכוונה שלו. הוא מדגיש שמפני שמרחבים רבים אחרים (כולל הרשת) ממלאים את התפקידים שפעם שוייכו רק לכיתות ולבתי ספר, יש צורך לבחון מה הכיתה יכולה לעשות ששום מקום אחרי איננו יכול.
|
The classroom is a complex place: it brings together of a group of people with a professionally trained expert in a site dedicated to teaching and learning; it provides access to resources that often are created to help learn about particular subjects or issues. But what is so special about them? What is it that can’t be provided by non-formal education organisations? What is it that can’t be accessed through digital technologies? If we can begin to understand this uniqueness, perhaps we can focus our efforts on building on it, whilst creating stronger links to alternative providers of education and other access points to learning. What’s so special about classrooms? |
אמירה כמו "לא צריכים אותן כבר" פשטניות מדי – בהחלט אפשר, אפילו בימינו, לזהות מצבים לא מעטים שבהם דווקא הכיתה היא הסביבה הרצוייה.
