מארק גוזדיאל (אליו הגעתי דרך סילביה מרטינז) כותב על ההרצאות שלו על תכנות, ועל מה שקורה לו כאשר הוא טועה בדוגמאות קידוד שהוא מראה לכיתה. הוא כותב על סיפור שסימור פפרט נהג לספר, ואני שמח מאד לצטט אותו גם אני:
|
Seymour Papert used to tell the story of helping a student make letters on a posterboard with one of the old-style robot turtles. When a research assistant entered the room, Seymour explained what he and the student were trying to do. The student suddenly stopped, looked at Seymour, and said, “You don’t know how to do this either?!?” Suddenly, the student launched into the problem and solved it. How do you create interactive computing lectures? |
ואם כך, מהי בעיה אותנטית? בעיה שעליה גם המורה איננו יודע את התשובה!
