בין מבחנים ללמידה


דוג נון כותב על מבחנים וסטנדרטים, ועל הקשיים שבהם הוא ומורים טובים אחרים נתקלים כאשר הם מנסים ליישר קו עם המבחנים, לפמרות שהם יודעים שאין קשר בין המבחן ללמידה משמעותית. מתברר שגם התלמידים אינם מבינים את הקשר:

This afternoon before they left, I told my students that tomorrow was the writing test. “I hate writing,” I heard someone say.
 
“No you don’t,” I told him. “You guys are great writers and you write all the time.”
 
“Oh yeah. We have a whole website full of our writing,” he said.

        Make Your Mark Heavy and Dark

וכאשר התלמידים אינם מודעים להישגים של עצמם – כי אלה אינם נמדדים במבחנים סטנדרטיים, כמובן – ברור שמשהו לא מתפקד נכון.

עיתונים ועצמאות


ניקולס להמן, ב-The New Yorker, סוקר מספר ביוגרפיות על אילי-הון בעיתונות. תוך כדי כך הוא מזכיר לנו שהעיתונות כמוסד עצמאי ובלתי-תלוי איננה מעוגנת בהיסטוריה רבת שנים.

We now may see the history of journalism rewinding even farther, back to the time before the burghers and before the impresarios, when there wasn’t much of a market for news and there was a seamless connection between journalism and politics. Substantial realms of journalism, especially in newer media like the blogosphere and cable television, are already hard to distinguish from political activity. As government gets bigger and more consequential, the worry is not that there will be no one to purvey the news but that the news will no longer remain an independent and countervailing power.

        Paper Tigers

כאשר בוכים על עלייתם של בלוגים והפגיעה בעיתונות מקצועית מתייחסים לעיתונות כמשהו מוצק שלא השתנה במשך השנים, ורק עכשיו, באמצעות הבלוגים, נפגע. להמן מזכיר לנו שהמקצוע נמצא בהתהוות מעבר דורות, ומה ש-"קדוש" היום לא היה כל כך מוכר רק לפני זמן יחסית קצר.

לא נורא אם לא מקשרים אלינו


ג'ון גרובר כותב על תוספת חדשה של Digg – ה-Diggbar. אינני מבין את העסק לעומקו, אבל גרובר מסביר שמה שקורה הוא דומה מאד למנהג מפני עשור ויותר להכניס דף לתוך frame של אתר אחר – מנהג שבצדק זכה לביקורת מאד חריפה. והנה, היום אתר מאד מוערך כמו Digg מאמץ את המנהג לעצמו. גרובר כותב על Digg באופן כללי:

Digg sends a tremendous amount of traffic to sites that make it to the top of their front page, but it’s the worst kind of traffic: mindless, borderline illiterates.

        How to Block the DiggBar

אף אחד מאיתנו לא היה מתלונן לזכות בצפיות שעזכור ב-Digg מביא, אבל גרובר בוודאי צודק שאין שום קשר בין עוד עיניים באתר שלנו לבין האיכות של האתר, או אפילו ה-"איכות" של הצופים. בוחינוך על אחת כמה וכמה.

במקום שולחן העבודה המוכר


השינוי בשולחן העבודה נשמע די מפתה, אבל למען האמת, ספק אם אני, או רבים אחרים, יאמצו אותו – לפחות בעתיד הקרוב. אבל מה שבאמת מעניין כאן הוא הקביעה שמערכת התיקיות שלנו, ובמיוחד התלות בסממנים טקסטואליים כדי לזכור משהו במחשב רחוקה מלהיות הרצויה או העדיפה.

That's where the power of BumpTop comes in – while organizing files in folders might sounds good, studies from Microsoft going back as far as 1998 have shown that we are usually far better at recalling information from our spatial memory than at recalling information from texts.

        Bumptop Launches: Make Your Physical Desktop Virtual

ומי יודע – אולי זה כן יתפוס.

אז מה?


ברי באכנהיימר, בבלוג שלו A Plethora of Technology כותב על המספר העצום של מסרונים (SMS) שנשלחים מידי שנה. הוא מצטט מקור שמציין שטריליון הודעות SMS נשלחו בארה"ב ב-2008, ומחשב שמדובר ב-3000 מסרונים לאדם. אכן, מספר עצום. אבל האם יש לזה משמעות כלשהי? לפי באכנהיימר:

People are talking less and texting more. Do we have less to say? No.
 
Why then?
 
You can't talk in a classroom, at a business meeting, in a doctor's waiting room, or at the dinner table with your folks. (At least not without someone hearing you!)
 
You can however text in all the above locations sureptitiously (or even obviously) and quietly.
 
Granted, texting is a quick mode of communication that does have its time and place usefulness, but I submit that texting allows the user to communicate where society does not want them to.
 
If society did, they'd be talking.

        We Want To Communicate Where We Aren't Supposed To

יכול להיות. אבל באותה מידה אפשר להסיק שאנחנו מתנהגים בפומבי בצורה מתחשבת, ולא רוצים להפריע את הסובבים אותם עם רעש של דיבור. נדמה לי באופן כללי צריכים להסתכל על זה מזווית אחרת: אנחנו לא סופרים את מספר השיחות הפנים אל פנים שאנחנו מנהלים מידי יום (או שנה). הם מדברים, ואחרי שהם מגיעים לאוזני הנמען, גלי הקול מתפזרים באוויר. מפני שמסרונים הם מידע דיגיטאלי אנחנו חשים צורך לספור אותם, ולהפיק מהם משמעות. אבל סביר להניח שמזמן עברנו את השלב שבו היה בזה צורך, או טעם.

פעם קראנו לזה טלפון


מרשל קירקפטריק, ב-ReadWriteWeb כותב על התוכניות של אחת מחברות הטלפונים הניידים להשתמש במערכת ההפעלה של גוגל – אנדריוד. ההשתמעויות עשויות להיות מאד מרחיקות לכת.

There's no good reason for phones to continue to exist as distinct devices for voice communication. For all intents and purposes, there will be no phones in the future – only portable data devices used for all kinds of communication, voice being an equal partner with the web.

        Android Isn't a Phone OS Because in the Future There Will Be No Phones

וכמובן שבחינוך נרגיש את ההשתמעויות של הדבר – כאשר בידיו של כל תלמיד יהיה נמצא מכשיר שממש מחבר אותו לעולם, בית הספר יהיה חייב להשתנות.

פעם קראנו לזה כלי פתוח


טרי פרידמן מהרהר על השימוש ב-Twitter:

If ever there was a solution in search of a problem, it's Twitter. Still, it's all good fun, and while it lasts (ie, before the new 'best thing' sweeps it aside without so much as a by-your-leave), more and more uses seem to be discovered for it.

        Needed: Twits-in-Residence

אז מה אם עדיין לא השתכנעתי. אין ספק שיש כאן משהו בעל פוטנציאל אדיר, וזה משום שהוא כל כך פשוט, כך שהוא מאפשר לכל אחד לגלות מה אפשר לעשות איתו.

אוי!


פרח הוראה מדווחת בבלוג שלה על היישומים השונים שנמצאים בכיתה ובבית הספר שבהם היא מבצעת את העבודה ה מעשית שלה:

The school is well equipped with computers, and there are two computer labs. My third graders mostly visit the computer lab to work on YPP. YPP is a program with activities that helps them prepare for the end of the year test. I also thought it interesting that students will be doing their end of the year test on computers. It seems like only yesterday I was doing my end of the year test, but I definitely did it on paper with my special number two pencil. Technology has obviously improved and really fast.

        Technology Inventory

וכמובן, אם יישומים טכנולוגיים כאלה, אין סיבה לא להעדיף את המחברת והעפרון.

ניסוח משכנע


אין מה להגיד – הניסוחים של ריצ'רד ווג'וודסקי קולעים בול. לא משנה שאותם הדברים נאמרו פעמים רבות בעבר על ידי אחרים – ביכולתו למקד את הדברים בצורה מוצלחת ביותר.

The laptop is not a glorified word processor. It's a connection tool. It connects students to the Web in real time. That connection is the point of the whole thing.
 
None of this 'paperless' mumbo jumbo would mean a darned thing if it were just a matter of saving some paper and being able to use a couple cool software programs in class.

        Trust

אכן כך – אנחנו רוצים "כיתה ללא נייר" לא מפני שאנחנו רוצים לחסוך בנייר (אם כי זה בוודאי לא פסול) אלא מפני שבמקום הנייר יש ביכולתנו להיות מחוברים באופן ממשי.

עדכונים בזמן אמת בפי השחקן?


החדירה של Twitter לתוך התרבות הרחבה וודאי איננה מהירה כפי שהיא נראית לאלה שהם "מכורים" לטכנולוגיה ומאמצים כל דבר חדש. מדובר לא רק עוסקים בטכנולוגיה, אלא גם באנשי חינוך שמעוניינים לבדוק כל כלי תקשובי חדש כדי לראות כיצד אפשר להשתמש בו בחינוך. אבל בספורט? מתברר שגם שם. ב-Sports Illustrated מדווחים על שחקן NBA שהסתבך עם המאמן שלו מפני שבמחצית הוא דיווח על המשחק לקוראיו ב-Twitter (כנראה 1600!) והדבר עשה את הרושם שהוא איננו מתרכז במשחק.

"We made a point to Charlie and the team that it's nothing we ever want to happen again," Skiles said after practice Tuesday. "You know, [we] don't want to blow it out of proportion. But anything that gives the impression that we're not serious and focused at all times is not the correct way we want to go about our business."

        Villanueva scolded for Twittering at halftime of Bucks game

ואם כך, סביר להניח שכבר לא מדובר בכלי למשוגעים לדבר בלבד, אלא כלי שבאמת חודר לתוך התודעה הציבורית.
css.php