וזה אמור להפתיע?


חוקר באינוברסיטה של מרילנד ערכו סקר לגבי השימוש ב-Twitter בקרב חברי הקונגרס האמריקאי. למרות שנהוג להגדיר את הכלי כאמצעי תקשורת, התברר שהרוב הגדול של החברי הקונגרס שמשתמשים ב-Twitter עושים זאת כדי לפרסם את עצמם – באור חיובי, כמובן.

The study was designed to determine whether the social networking revolution, and specifically, the arrival of Twitter, had opened a new era of dialogue between elected leaders and the public.
 
But the U-Md. team found that 80 percent of the postings fell into two categories: links to news articles and press releases, mostly self-serving and readily available elsewhere; and status updates that chronicle the pol's latest trip to the sawmill or the supermarket.

        Tweeting Their Own Horns

הממצא הזה אכן מעניין … אבל אפשר להגיד שהוא היה מאד צפוי. אין סיבה לצפות שקיומם של אמצעי תקשורת חדשים נוסח כלי Web 2.0 גורם לנבחרי הציבור להיות יותר בקשר עם הבחורים שלהם יותר מאשר בעבר.

האם זה יהיה הסוף?


טים סטאמר כותב על ישיבה בה השתתף שעסק באפשרות של שימוש במכשירים אישיים המחוברת לרשת בבית הספר. נכון לעכשיו, כצפוי, התקשורת היחידה שבתי הספר מרשים היא דרך המכשירים, והרשת, של בית הספר. אבל הוא מדגיש שבעתיד הלא רחוק כל זה עשוי להשתנות. מה יקרה, הוא שואל, כאשר תלמידים יגיעו לבתי הספר לא רק עם הניידים של עצמם, אלא עם מודמים שיאפשרו להם לעקוף את הרשת של בית הספר ולהתחבר באופן עצמאי?

Those of us who are advocates for the potentially transformative effect of instructional technology are often caught up in the day-to-day, never-ending struggle to provide enough equipment, software, training and support to make large scale changes possible.
 
But sometimes we forget the old adage of “be careful what you wish for”.
 
Because if we ever did get to the point where every student is carrying around their own networked computing device, the traditional education model we’ve lived with for a century or more would probably fall apart very quickly.
 
And that is NOT a bad thing.

        Be Careful What You Wish For

סטאמר משוכנע שמצב כזה עשוי לשנות באופן קיצוני את בית הספר כפי שאנחנו מכירים אותו. אני נוטה להסכים, אבל … בתי הספר כבר הראו בעבר שהם מצליחים לבלוע "איומים" על קיומם ולהמשיך להתקיים כאילו שום דבר לא השתנה. נקווה שהפעם זה לא יקרה.

האם האינטרנט מתעתע בטבע שלנו?


סקירה על ספר חדש באתר New Scientist מדווחת על מספר אנשי מדע צעירים ותחומי המחקר שלהם. חוקר אחד, ג'ושוע גרין, בוחן את היכולת שלנו לאמפתיה.

Joshua Greene, a cognitive neuroscientist and philosopher at Harvard, explains why humans are apt to save a child who is dying right in front of their eyes, but not a child who is dying halfway across the world.
 
"Nature endowed us with tuggable heartstrings, a crucial design feature for creatures whose survival depends on cooperation. But nature couldn't foresee that our survival might someday depend on cooperation across oceans and continents, and so neglected to outfit us with heartstrings that are readily tugged from a distance," he writes.

        Top scientists predict the future of science

אנחנו אכן בנויים לחוש אמפתיה, אבל לפי גרין, הטבע "ציפה" שנזדהה עם אנשים קרובים אלינו, ואילו היום, במיוחד בזכות התקשובת, אנחנו מגלים שעלינו להכיל את התחושה הזאת על כל העולם … וקשה לנו לעשות זאת.

ניסוח משכנע


אין מה להגיד – הניסוחים של ריצ'רד ווג'וודסקי קולעים בול. לא משנה שאותם הדברים נאמרו פעמים רבות בעבר על ידי אחרים – ביכולתו למקד את הדברים בצורה מוצלחת ביותר.

The laptop is not a glorified word processor. It's a connection tool. It connects students to the Web in real time. That connection is the point of the whole thing.
 
None of this 'paperless' mumbo jumbo would mean a darned thing if it were just a matter of saving some paper and being able to use a couple cool software programs in class.

        Trust

אכן כך – אנחנו רוצים "כיתה ללא נייר" לא מפני שאנחנו רוצים לחסוך בנייר (אם כי זה בוודאי לא פסול) אלא מפני שבמקום הנייר יש ביכולתנו להיות מחוברים באופן ממשי.

על כוחם של קשרים חלשים


ניל סווידי, בעיתון בוסטון גלוב, כותב, כמו רבים מאד לפניו ובוודאי רבים גם שיבואו, על כך שהתקשוב איננו מאפשר לנו להיות באמת לבד, ושהלבד הזה נראה לנו כמאיים. מדובר ב-"ביקורת" די זולה וקלה. הוא עצמו מציין שרוב בני האדם בעבר לא רצו להיות לבד. אבל בין כל הנדוש הוא גם התייחס לנושא של "כוחם של קשרים חלשים", וזה נושא מעניין ביותר שראוי להתייחסות רצינית יותר.

Here's the irony: The explosion of all this electronic networking and friending may ultimately rob weak ties of most of their strength. If we're all linked up with hundreds if not thousands of people, there is no longer much value to the information they possess. It's no longer exclusive. A stock tip whispered in your ear by someone in the know can make you a mint (if it doesn't land you in jail). But what good is a stock tip broadcast on CNBC?

        The End of Alone

כאשר כולם יודעים, ומהר, את מה שאנחנו יודע, זה הרי מאבד מכוחו. גם את זה ידענו, אבל חשוב לבחון את ההשתמעויות של הדבר בעידן האינטרנט.

לשמור על פתיחות לדעות אחרות


דרך סטוארט מאדר הגעתי, באיחור מה, לראיון עם אובאמה – לפני שנכנס לבית הלבן. הראיון נוגע בתחומים רבים, אבל ההתייחסות ל-Blackberry שלו (נושא שזכה לכיסוי עיתונאי רב) מעניינת במיוחד:

… it's not just the flow of information. I mean, I can get somebody to print out clips for me, and I can read newspapers. What it has to do with is having mechanisms where you are interacting with people who are outside of the White House in a meaningful way. And I've got to look for every opportunity to do that–ways that aren't scripted, ways that aren't controlled, ways where, you know, people aren't just complimenting you or standing up when you enter into a room, ways of staying grounded.

        CNBC TRANSCRIPT: INTERVIEW WITH PRESIDENT ELECT BARAK OBAMA

אובאמה מדגיש שיש דרכים רבות לשמור על זרימה של מידע, אבל דווקא בתפקיד שלו הוא זקוק לדרכים בלתי-אמצעיות. להבדיל אלף הבדלות, יש כאן הסבר טוב לגבי החשיבות של RSS וכלים דומים.

לא רק מפני שחוששים להיות לבד


ג'ורג' סימנס מגיב למאמר של ויליאם דרסיאביץ – The End of Solitude – באתר של הכרוניקל להשכלה גבוהה. הוא מציין שיש בו הרבה שאיתו הוא מסכים, ובכל זאת, יש יותר מדי הגזמות:

My uneasiness with being disconnected is not due to social reasons. A large part of my thinking happens in conjunction with the internet – I’m constantly searching citations, sources, articles, resources I’ve tagged, and more. My connectivity is not only socially to other people, but intellectually to the work of others (much like reading a book is an intellectual connection to an author).

        The End of Solitude

ההערה הזאת של סימנס חשובה מאד. התקשורת האינטרנטית של היום איננה רק כדי לשמור על קשר "חברתי". היכולת שלנו לחשוב, להרהר, לבחון רעיונות ועוד קשורה באופן הדוק לתקשורת. ואין סיבה להתבייש בזה.