כתבה ארוכה ב-New York Magazine מביאה את התייחסויותיהם של קבוצה די גדולה של אנשי הי-טק שליוו את צמחית הווב ממש מתחילתו. כולם מבקשים להסביר כיצד קרה שטכנולוגיה שהיתה אמורה להביא אור לעולם כולו נחשבת כעת כל כך בעייתית. בין היתר, הם מתמקדים במודל הפרסומות, וברצון לגרום לכמה שיותר אנשים לצפות בפרסומות האלו. במובא נוח קולווין (Noah Kulwin) מצביע על ההבדל הגדול בין פרסומות של רשתות שידור לבין פרסומות באינטרנט:
The advertising model of the internet was different from anything that came before. Whatever you might say about broadcast advertising, it drew you into a kind of community, even if it was a community of consumers. The culture of the social-media era, by contrast, doesn’t draw you anywhere. It meets you exactly where you are, with your preferences and prejudices — at least as best as an algorithm can intuit them. “Microtargeting” is nothing more than a fancy term for social atomization — a business logic that promises community while promoting its opposite. |
אפילו אם לא נוצרה "קהילה", לפחות חשנו שפונים אל ציבור שבמידה מסויימת נעשית ל-"אנחנו". באינטרנט כל אחד ממש לחוד.