בין עובדות, מספרים ונתונים

ג'יל לפור (Jill Lepore) מתראיינת ב-Chronicle of Higher Education ובין היתר היא מתארת את השינויים שמתרחשים בדרכים שבהן אנחנו מכירים ומבינים את העולם. היא טוענת ש-"עובדות" מבטאות את מדעי הרוח, המספרים מבטאים את מדעי החברה, והנתונים (ה-data) את מדעי הטבע. כך אפשר להסביר את העלייה הדגש על הנתונים כהשתלטות עולם מדעי הטבע על העולם הלמידה.

That transformation, from facts to numbers to data, traces something else: the shifting prestige placed on different ways of knowing. Facts come from the realm of the humanities, numbers represent the social sciences, and data the natural sciences. When people talk about the decline of the humanities, they are actually talking about the rise and fall of the fact, as well as other factors. When people try to re-establish the prestige of the humanities with the digital humanities and large data sets, that is no longer the humanities. What humanists do comes from a different epistemological scale of a unit of knowledge.

‘The Academy Is Largely Itself Responsible for Its Own Peril’

כמו-כן, על מנת לחזק את המקום של מדעי הרוח בחיים שלנו עלינו עלינו לחזק את המעמד של העובדות. לא קל, אבל אולי אפשרי, אם לא הכרחי.

כאשר משתמשים ברגש כנשק

רבים, אולי רבים מדי, מתייחסים לפרשה של שימוש במידע של משתמשי Facebook על ידי Cambridge Analytica. לא מעט זעם נשפך על Facebook שלכאורה בדגה בבעלי החשבונות שלא תיארו לעצמם שהמידע האישי שלהם ישרת מטרות פוליטיות – ובמיוחד מטרות פוליטיות מנוגדות לדעותיהם. אחרים מזכירים לנו שאין סיבה להיות מופתעים. איתן צוקרמן (Ethan Zuckerman) הוא אחד מאלה. הוא מציין שמדובר במצב מוכר היטב. אבל הוא גם מחדד נקודה שמצביעה על השינוי המשמעותי שרשתות חברתיות ואיסוף המידע האישי חוללו:
Tribalism, manipulation, and misinformation are well-established forces in American politics, all predating the web. But something fundamental has changed. Never before have we had the technological infrastructure to support the weaponization of emotion on a global scale.

This Is So Much Bigger Than Facebook

יכול להיות שבאמת אין חדש, אבל קנה המידה השתנה, וזה משנה את הכל.

זאת לא תמיד ברכה


ג'ורג' סימנס מציין שאיסוף נתונים נרחב נעשה למרכיב חשוב מאד בכל תחום בחיים שלנו. ואנחנו, כמובן, משאירים נתונים בכל מקום. הוא מביא כדוגמה ההבדל במידע עלינו שאנחנו משאירים אחרינו כאשר אנחנו משלמים בכרטיס אשראי במקום במזומן. הדבר אפשרי גם בחינוך:

Similar data trails are left by learners online. Universities – whether for lack of vision or concerns over privacy laws – have done little to improve their practices through better data collection and dissemination. Usually, educators only get as far as looking at LMS login records to see how often a student logged in or how many posts they read. Educational analytics is a poorly developed field. Maybe that’s good, though. To date, most universities have been ineffective at creating compelling visions of new approaches to teaching and learning. Better data collection might only result in perpetuating existing pedagogical models.

        Data is all

היום נהוג להסכים שככל שמרבים בנתונים, ניתן לשפר את איכות ההוראה מפני שכך מתאימים את החומר הנלמד לצרכי הלומד. מצד שני, נדמה לי שסימנס צודק – קיימת סכנה אמיתית שאיסוף מאסיבי של נתונים ישרת את המשך שיטות ההוראה הקיימות.

לא כל כך "שתי תרבויות"


עבר כבר חצי מאה מאז ש-C.P. Snow כתב על הניתון בין מדעי הרוח לבין מדעי הטבע. ספק אם אפילו אז החלוקה היתה אמיתית או ברורה, אבל יש, בכל זאת, מתח בין השניים. במסגרת התייחסות לחקר מדעי מבוסס נתונים קתי דייווידסון מעלה נקודה שבה אי-הנכונות של מדעי הרוח לשחק במגרש של מדעי הטבע עולה להם ביוקר:

As I and many others in HASTAC have been saying since the beginning of our run in this world, if humanists keep dismissing "data" and "evidence" as mere "positivism," we miss one of the great opportunities of our era. There really isn't such a thing as "data crunching" in the end. Data isn't just "crunched" (what does that mean?) but has to be interpreted, understood, put into context, analyzed along side other data, and in many other ways put through all the paces that humanists are expert at. The divide of "theory" versus "practice" or "the theoretical" versus "the empirical" has long since been shown to be bankrupt.

        799 Million Moby Dicks

אכן, ניתוח של נתונים באמצעות הכלים שנמצאים בידי הומניסטים יכול לתרום הרבה לדרך שבה אנחנו מבינים את העולם.

ואם בספורט, האם גם בחינוך?


מאמר ארוך במוסף של הניו יורק טיימס שמנתח את סוד ההצלחה של שחקן ה-NBA שיין בטיאה. מתברר שלפעמים השחקן היעיל ביותר במגרש איננו בולט בכלל.

Here we have a basketball mystery: a player is widely regarded inside the N.B.A. as, at best, a replaceable cog in a machine driven by superstars. And yet every team he has ever played on has acquired some magical ability to win.
 
Solving the mystery is somewhere near the heart of Daryl Morey’s job. In 2005, the Houston Rockets’ owner, Leslie Alexander, decided to hire new management for his losing team and went looking specifically for someone willing to rethink the game. “We now have all this data,” Alexander told me. “And we have computers that can analyze that data. And I wanted to use that data in a progressive way. When I hired Daryl, it was because I wanted somebody that was doing more than just looking at players in the normal way. I mean, I’m not even sure we’re playing the game the right way.”

        The No-Stats All-Star

מאמר מאלף! אפילו לאלה כמוני שאינם מתלהבים במיוחד מהערכה מבוססת נתונים עשויים להשתכנע שבכל זאת יש בה משהו. מעניין ביותר גם לראות כיצד איסוף וניתוח של נתונים משנים את פני הספורט.