וחשבנו שמורים יאמצו את הכלים ההם?


ריצ'רד ווג'וודסקי כותב על משחקי מחשב "חינוכיים", או על מה שנחשב למשחק מחשב חינוכי בתקופה שהוא היה תלמיד, בשנות ה-80. הוא מדגיש שעל פי רוב אלה היו משעממות מאד, ובוודאי לא סייעו ללמידה. ובהכללה לשימושי מחשב "חינוכיים" נוספים באותה תקופה, הוא כותב שאין זה מפתיע שמורים שומעים את ההתלהבות של חסידי התקשוב וחושבים שבוודאי מדובר באותם היישומים שהכירו לפני שנים.

This is the reason so many of our colleagues think we are full of it. Because for thirty years, we shouted to them about glorified typewriters, calculators, and overhead projectors. And then we're surprised when they show reluctance to try out social technologies.
 
We need to be careful about preaching to each other and thinking that the excitement we feel is shared by all of our colleagues. What we need to do is have an open discussion with our colleagues and admit that much of what we have considered beneficial educational technology in the past has in fact primarily been our own excitement dressed up as a learning paradigm.

        The Boy Who Cried Tech

והיום – כאשר יש באמת סיבה טוב להתלהב מהתקשוב שעומד לרשותנו, כבר קשה לשכנע שמשהו השתנה. וחבל.

האם יש דבר כזה משחק מחשב חינוכי?


דיוויד ורליק כותב על מפגש עם משווקי משחקים לימודיים בכנס ה-NECC. ורליק התרשם מהמשחקים שהראו לו, אבל למד גם שהגורמים ששילמו עבור פיתוח המשחקים דרשו התאמה לכיתה – דבר שבעיניו, ואפילו גם בעיני המשווקים, פגע באיכותם.

Yet, both of the games I learned about were constrained by the rules of the grant providing organizations, a desire to produce a game experience that could be safely administered in traditional classrooms. Both of the representatives I talked with admitted that the games would have been something different, and probably better, had it not been for the insistence for classroom-ready products. They wanted the games to be schooly – and in my opinion, they stopped being games, at least from the perspective of the gamers that many of our children are.

        Schooly Games

ורליק מוסיף שלדעתו צריכים להשמיע מחאה על כך … לא שזה יעזור.

המשחק כנראה לא מעודד אלימות


טוריל מורטנסן, נורווגית שחוקרת משחקי מחשב למיניהם, מדווחת על מחקר חדש הקבוע סיבתי בין אלימות במשחקי וידיאו לבין אלימות בחיים ה-"אמיתיים". היא כותבת שהמחקר:

… confirms what media studies has been saying about entertainment violence for a very long time. It is a lot more relevant to the use of violence whether the person is interested in violence than if the person is exposed to violent media. If they are interested in violence (for instance through learning that violence is an acceptable tool to solve problems), they will seek out violent entertainment. It's not the violent entertainment that causes the violence, if anything, it's the other way around.

        Violence and Violence …

היא מצטטת מהמחקר שמראה שהאנשים שנמשכים לאלימות מביעים יותר עניין בביטויים הגראפיים של האלימות, מאשר במשחק עצמו.