תופעה מוכרת בתקופתנו


רעיונות אינם צומחים באוויר, אבל בימינו, כאשר ערוצי הדיון והתקשורת רבים כל כך, ומספר ההיגדים שאנחנו פוגשים מתרבה מיום ליום, ספק אם בכלל יש אפשרות שרעיון שצץ בראש שלנו הוא אכן "מקורי". שלי גיב (mollybob) מוסדרת בהודעת Twitter שרק אחרי שהיא הגישה עבודה שהיא כתבה היא שמה לב שבעצם רעיון מסויים שאליו היא התייחסה היה צריך לזכור למתן קרדיט למישהו.

just realised *after* I submitted assignmt that an idea I used shd have been referenced. so familiar with it I thought it was mine. oops : (

        a tweet by mollybob

סביר להניח שזה קורה לכולנו. אפילו בתי משפט דנו במקרים של מוסיקאים שלא בדיוק העתיקו, אלא הושפעו, ללא כוונה, ואולי אפילו ללא ידיעה, מיצירות מוסיקאליות אחרות. לפעמים אנחנו אפילו קוראים ציטטה מלפני 200 שנה ואנחנו עוצרים ואומרים לעצמנו – "רגע! חשבתי שאני הגיתי את הרעיון הזה!". ככה זה היום.

כמה מילים על מקוריות


הקטע הזה הוא לפחות בן חמש שנים. הוא מופיע ברשת מספר די רב של פעמים. המקור הוא כנראה חמישה "חוקים" על בימוי, והקטע הזה הוא החוק החמישי.

Nothing is original. Steal from anywhere that resonates with inspiration or fuels your imagination. Devour old films, new films, music, books, paintings, photographs, poems, dreams, random conversations, architecture, bridges, street signs, trees, clouds, bodies of water, light and shadows. Select only things to steal from that speak directly to your soul. If you do this, your work (and theft) will be authentic. Authenticity is invaluable; originality is nonexistent. And don’t bother concealing your thievery—celebrate it if you feel like it. In any case, always remember what Jean-Luc Godard said: “It’s not where you take things from – it’s where you take them to.”

        Directing

משום מה, רבים מצטטים את הקטע הזה עכשיו. מוזר שעד עכשיו לא נתקלתי בו, וגם לא בציטטה מגודר בסיומו.