לשם מה לומדים?

ג'ורג' סימנס מגיב לביקורת על השכלה גבוהה, ועל המקום של לימוד מקוון בה, מתוך דיון ב-Slashdot. הוא מציין שהביקורת מתייחסת פחות ללימוד מקוון מאשר לעיצוב בעייתי של תהליך הלמידה, והוא חושש שלא מעטים פשוט מתנגדים לרעיון של השכלה גבוהה. הוא מדגיש:

Education is an equalizing system – the only one that addresses the inequalities generated by other systems. Some of those who are most vocal in their opposition to education (and schooling in general) will be the ones who would lose the most if the system did actually disappear. Take away the ideals, the underpinning of democracy, and you end up with a utilitarian system that serves only to prepare people for employment.

        Online education experiences

למרבה הצער, הרבה יותר מדי מההוראה המקוונת היא הכשרה למקום עבודה. סימנס צודק – ללא חזון שרואה בהשכלה מטרה בפני עצמה, אנחנו עשויים לאבד נכס יקר.

באמת, אין זאת הכוונה

דרך סטיבן דאונס הגעתי לתגובה קצרה אבל חריפה של מט קרוסלין לכתבה ב-Chronicle of Higher Education. על סמך מחקר חדש ה-Chronicle פוסקת שהלמידה המקוונת איננה יעילה כמו הלמידה פנים-אל-פנים. ועל מה זה מתבסס? בקורס רב-משתתפים הסטודנטים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות. קבוצה אחת נוכחה בהרצאות פנים-אל-פנים, ואילו הקבוצה השנייה צפתה בהקלטות של ההרצאות דרך האינטרנט. קרוסלין כותב:

The Chronicle boldly proclaimed today that “Online Learning May Slightly Hurt Student Performance.” How do they know this? A “study found that students who watched lectures online instead of attending in-person classes performed slightly worse in the course over all.”
That sound you hear is the collective world of EduGeeks around the world firmly planting their palm to their fore head. Online lectures are ten times as boring as the face-to-face version, so no wonder they performed so bad.

        For the One Millionth Time, This is NOT Online Learning…

אני מניח שאפילו צפייה בהרצאות מוקלטות דרך הרשת (ושום דבר נוסף) יכולה להחשב "למידה מקוונת" – הרי התחום רחב מאד, ופנים רבות לה. אבל אני אישית אינני מכיר אף לא בן אדם אחד שעוסק בתחום הזה שהיה טוען שהוא מתכוון למשהו כזה כאשר הוא מבקש להגידר מהי למידה מקוונת.

אחרון … אבל גם ראשון

ריצ'רד ווג'וודסקי מדווח על מפגש, דרך Skype, שהוא ניהל אם קבוצת מורים. בין היתר הוא מציין שהוא אמר:

And I'll stand by what I said yesterday: "We are probably the last generation that will make the distinction between being online and not being online."


תחילה אמרתי לעצמי – איזו הבחנה נהדרת, מאירת עיניים. אכן, בעתיד ספק אם אנחנו נרגיש שיש בכלל הבדל בין מה שאנחו עושים בצורה מקוונת, למה שאנחנו עושים בצורה לא מקוונת, בין מה שנמצא במחשב ה-"אישי" לבין מה שנמצא "אי-שם". אבל בהמשך היה עלי להודות שאנחנו לא רק הדור האחרון שעושה זאת. הרי אנחנו גם הראשון, ומבחינה זאת, התהליך אל המקוון, ממשהו יוצא דופן ומיוחד ועד למשהו מובן מאליו, היה קצר ביותר. ודווקא טוב שכך.

בכל זאת יש בה משהו

סטיבן דאונס מגיב לכתבה ב-Chronicle of Higher Education שבצורה אופיינית לכתב עת/אתר הזה מדווח על נסיונות של הוראה מקוונת, אבל דואג למצוא בה פגמים. לשם דוגמה דאונס מצטט את סיום הכתבה, ומוסיף הערה משלו שמאיר את הנושא באור טיפה אחר:

"You are going in for major heart surgery. How many of you want the cardiologist to have gotten his/her degrees from excellent online education program?" (For those actually convinced by that line of reasoning, may I offer: you're a passenger in an airliner. How many of you would want a pilot who studied in a flight simulator?" Right, and the rest of you can contemplate how pilots can practise landing in the Hudson in real life.

        Chronicle Readers Debate the Merits of Online Learning

אפילו אם הלמידה באמצעות סימולטור איננה בדיוק "למידה מקוונת", הדוגמה של דאונס בהחלט מראה שאולי בכל זאת יש בה יתרונות.

המשך הקיים … פשוט מקוון?

ריצ'רד ווג'וודסקי, בדיווח מאירוע ב-NECC, דיון מובנה על עתיד בתי ספר גשמיים. דבריו של אחד המשתתפים מעוררים הרהור:

This is my beef: we still haven’t defined what ‘online learning’ is. I’ve looked at two major companies running online courses recently and what I’ve seen is that their version of ‘online learning’ is a rebuild of ‘textbook learning’. How is that any different than what we’ve got? Horn talks a lot about how bricks-and-mortar schools ‘confine’ students — well, so do textbooks. And online courses can just as easily fall into the ‘textbook mentality’.

        NECC 2009: The Oxford Debate

מהסקירה של ווג'וודסקי אפשר להתרשם שהדיון כולו היה מאד מעניין, עם נקודות קולעות גם מצד אלה שלא רואים עתיד בבית הספר המובנה, וגם מצד אלה שרואים ב-"מקום" ערך. הסקירה במלואה ראוייה לקרואה, אבל ההערה של ווג'וודסקי קולעת לאחד הנושאים שמאד מעסיקים אותי.

ניסוח משכנע

אין מה להגיד – הניסוחים של ריצ'רד ווג'וודסקי קולעים בול. לא משנה שאותם הדברים נאמרו פעמים רבות בעבר על ידי אחרים – ביכולתו למקד את הדברים בצורה מוצלחת ביותר.

The laptop is not a glorified word processor. It's a connection tool. It connects students to the Web in real time. That connection is the point of the whole thing.
None of this 'paperless' mumbo jumbo would mean a darned thing if it were just a matter of saving some paper and being able to use a couple cool software programs in class.


אכן כך – אנחנו רוצים "כיתה ללא נייר" לא מפני שאנחנו רוצים לחסוך בנייר (אם כי זה בוודאי לא פסול) אלא מפני שבמקום הנייר יש ביכולתנו להיות מחוברים באופן ממשי.

פעם חשבו שזה דבר מוזר

כתבה חדשה בניו יורק טיימס מדווחת שבתי הספר של ניו ג'רסי אינם מוכנים, לפחות בשלב הזה, לחייב את תלמידי בתי הספר התיכוניים ללמוד בקורס מקוון אחד כתנאי לסיום מוצלח של לימודים.

Online courses were once viewed as a poor substitute for in-class learning, a temporary solution for tennis prodigies, child actors and others who had to miss classes regularly. But in the past decade, virtual courses have cropped up nationwide as public schools have rushed to reconfigure traditional courses — from creative writing to calculus — for the Internet age.
More than 70 percent of the nearly 15,000 school districts in the United States currently offer at least one online course, enrolling more than a million students last school year alone, said Susan Patrick, president of the International Association for K-12 Online Learning, which estimates that online enrollment has increased about 30 percent annually since 1997. “It’s growing faster than any other innovation in K-12 education,” she said.

        Schools Won’t Require Online Class. Yet.

אבל מהמשך הכתבה ברור שזה בדרך. מעניין לראות את המהירות שבה הרעיון הזה מתקבל, אם כי בכלל לא ברור מהו האופיים של הקורסים האלה. הם בוודאי על פי רוב לא יותר מקורסים בהתכתבות.

גם קמפוס הוא טכנולוגיה

סטיב אסקאו מגיב לטענה שהנסיון לקדם קורסים מקוונים בארצות באפריקה הוא סוג של אימפריאליזם תרבותי. הוא מנסה להראות שהטענה הזאת מתעלמת מההיסטוריה, ומהעובדה שגם הקמפוס המסורתי היה סוג של אימפריאליזם תרבותי.

First proposition: the campus, like the computer, is a technology, an instructional technology.
Second proposition: there are many students for whom the lecture hall and notetaking is a poor instructional technology, and who do not learn much in the conventional classroom
Third proposition: the campus is a very expensive instructional technology. Keeping the building clean and the lawns trimmed and the parking lots patrolled costs — and of course it costs millions to build the campus in the first place. The 26 public and private universities in Ghana, where my work is now, are breaking down: students in hallways because the lecture hall cannot accommodate them, eight students stuffed into a dorm room built for two — and despite all this, only 5% of those 18-22 can be accommodated.

        The Campus: The Old Imperialism?

בלי להתייחס לטענה בנוגע לאימפריאליזם, יש חשיבות רבה בקביעה של אסקאו. הוא הרי מזכיר לנו שטכנולוגיה איננה רק מה שהתחדש מאז שנולדנו. קשה לטעון שלטכנולוגיה חדשה יש אמירה תרבותית מבלי לבחון כיצד גם לטכנולוגיות ישנות יותר גם היו "אמירות" תרבותיות. תודה לג'ורג' סימנס לקישר לדיון הזה.

בין אשמה לבושה, ומעבר להן

סטיבן דאונס מקשר להתייחסות של של אנדי פואל (Share creep) לתגובה של ניקולס קאר (Sharing is creepy) למאמר קצר של סטיבן לוי (Steven Levy on the Burden of Twitter).
הנושא של ה-"מה" וה-"כמה" של חשיפה עצמית בסביבה המתקושבת איננו חדש, ובמידה לא קטנה הכותבים כאן אינם אומרים שום דבר שלא נאמר פעמים רבות בעבר. אבל כל המשתתפים כאן, גם אם לא מסכימים איתם, מצליחים להעיר היבטים חשובים של הנושא הסבוך הזה.

People are quite properly hesitant to presume that others will be interested in what they write (that's why self-promotion is so widely found to be distasteful). At the same time, there is an inherent value in working openly and in modeling what we believe to be ethical and productive behaviour.

        Share Creep

נדמה לי שהתוספת של דאונס חשובה ומצביע על היבט שקל מדי לדלג עליו – לא כל התבטאות פומבית נובעת מעודף אגו.