למידה נשארת למידה


נושא המחקר של mollybob הוא סביבות למידה אישיות, ולכן באופן טבעי היא מתמקדת בכלים התקשוביים שמרכיבים את הסביבות האלו. אבל היא מדגישה שהדגש שלה הוא על "למידה" ולא כל כלי זה או אחר. המיקוד הזה יוצר מתח בינה לבין המנחה שלה כאשר המנחה המליץ שהיא תתמקד ב-PLE בלמידה מקוונת, ולא להתייחס ל-PLE כמרכיב בלמידה פנים אל פנים. הרעיון לא נראה לה נכון:

I don’t think that the study of personal learning networks can be restricted to the online medium because that’s not how humans work. My work around PLEs is focussed on learning, and learning doesn’t assert that it lives either online or offline, it doesn’t have technological boundaries. Were I to restrict my study of PLE’s to the online environment, I believe I’d be studying the Personal Web, a concept I am gradually coming to believe is flawed in its outlook (although I haven’t studied it in great deal so that may be a big call at the moment). If we restrict our study of PLEs to the online environment, aren’t we focussing on technology, not learning?

        Defiance: Learning in Muddy Waters

היא צודקת. הכלים המקושבים שמסייעים ללמידה שלנו אינם תקפים ללמידה מקוונת בלבד, אלא מתאימים לכל מצב שבו אנחנו לומדים, ותהיה זאת טעות להבדיל בין למידה מקוונת לבין למידה פנים אל פנים, כאילו שמדובר בשני סוגי למידה שהם שונים זה מזה.

שכח את מה שאתה חושב שאתה יודע


קתי דייווידסון החליטה שהיא רוצה ללמוד את ה-Moonwalk של מיכאל ג'קסון. היא אמנם רקדה בעברה, אבל מילים, ולא תנועה, הן התחום שלה, ולכן היא נתקלת בקשיים. היא כותבת על סרט ביו-טיוב שהיא מצאה שמסביר מה עושים. היא מסבירה שמה שטוב בסרטון הזה הוא שהמורה מראה כיצד אנחנו חושבים שמבצעים את הצעד, ואז הוא אומר – "כך לא נכון. אל תעשו כך" ורק אחרי-כן מראה את הדרך הנכונה. דייוודסון מעלה את ההנחייה הזאת לרמה של כלל ברזל בלמידה, כלל שהיא משייכת לאלבין טופלר – כדי ללמוד משהו צריכים קודם כלל ל-unlearn, לשכוח, או לאבד, את מה שאנחנו למדנו בעבר.

But, even harder, learning to Moonwalk means breaking one of our oldest, most familiar, and most reliable patterns. How to Walk. You have to break that familiar pattern before you can even begin practicing a new one. Learning, unlearning, relearning. Relearning how to learn. A lot of life in the twenty-first century is like that.

        How To Moonwalk (And Why)

לעתים קרובות מדי הלמידה נתפסת כתהליך ליניארי והדרגתי שמתקדמת צעד אחר צעד. הפוסט של דייווידסון הוא הרהור ממושך על תהליך אחר, פורה יותר, של למידה.