גם וגם


ג'רד סטיין מהרהר על המקום של הבדידות בתהליך הלמידה של היחיד. הוא מתאר את הבריחה התרבותית הכללית מהחשש של להיות לבד (הוא מקשר לכתבה בנושא הזה שציטטתי כאן לפני כחצי שנה). סטיין מציין שהדגש על למידה באמצעות טכנולוגיות חברתיות פוגע בצורך של היחיד לבחון את עצמו ולקחת אחראיות על הלמידה של עצמו.

This suspicion seems not unfounded, as many educators, collectively enrapted with social media (I claim no distinction here), increasingly look to group scenarios to facilitate learning, focus their inquiry on social connections that may have been once only peripheral to learning, portray networked "knowledge" as a panacea, and de-emphasize the value of individual learning – or even wholly deconstruct, then dismiss it. At the same time, or maybe just in time, a handful of researchers and scholars have recently begun to attend to this area of inquiry with something like an urgency – perhaps out of fear of how solitude is demolished by social media.

        Studious “Passion” for Solitude

ללמידה בצוותא, ולשימוש ברשתות חברתיות בתהליכי למידה יש יתרונות רבים. אבל לא רצוי לאמץ את האלה עד להרחקת הלמידה העצמית מהנוף הלימודי.

על כוחם של קשרים חלשים


ניל סווידי, בעיתון בוסטון גלוב, כותב, כמו רבים מאד לפניו ובוודאי רבים גם שיבואו, על כך שהתקשוב איננו מאפשר לנו להיות באמת לבד, ושהלבד הזה נראה לנו כמאיים. מדובר ב-"ביקורת" די זולה וקלה. הוא עצמו מציין שרוב בני האדם בעבר לא רצו להיות לבד. אבל בין כל הנדוש הוא גם התייחס לנושא של "כוחם של קשרים חלשים", וזה נושא מעניין ביותר שראוי להתייחסות רצינית יותר.

Here's the irony: The explosion of all this electronic networking and friending may ultimately rob weak ties of most of their strength. If we're all linked up with hundreds if not thousands of people, there is no longer much value to the information they possess. It's no longer exclusive. A stock tip whispered in your ear by someone in the know can make you a mint (if it doesn't land you in jail). But what good is a stock tip broadcast on CNBC?

        The End of Alone

כאשר כולם יודעים, ומהר, את מה שאנחנו יודע, זה הרי מאבד מכוחו. גם את זה ידענו, אבל חשוב לבחון את ההשתמעויות של הדבר בעידן האינטרנט.

לא רק מפני שחוששים להיות לבד


ג'ורג' סימנס מגיב למאמר של ויליאם דרסיאביץ – The End of Solitude – באתר של הכרוניקל להשכלה גבוהה. הוא מציין שיש בו הרבה שאיתו הוא מסכים, ובכל זאת, יש יותר מדי הגזמות:

My uneasiness with being disconnected is not due to social reasons. A large part of my thinking happens in conjunction with the internet – I’m constantly searching citations, sources, articles, resources I’ve tagged, and more. My connectivity is not only socially to other people, but intellectually to the work of others (much like reading a book is an intellectual connection to an author).

        The End of Solitude

ההערה הזאת של סימנס חשובה מאד. התקשורת האינטרנטית של היום איננה רק כדי לשמור על קשר "חברתי". היכולת שלנו לחשוב, להרהר, לבחון רעיונות ועוד קשורה באופן הדוק לתקשורת. ואין סיבה להתבייש בזה.