לחשוב אחרת


גארי קספארוב, השחמטאי, כותב על הנסיונות ליצור תוכנת מחשב שמסוגל לנצח אדם בשח – נסיון שכבר הצליח לפני יותר מעשור. אבל הוא מדגיש שהמחשב מנצח את האדם בזכות העוצמה החישובית שלו, היכולת שלו לנתח כמות אדירה של מהלכים ולהחליט על המהלך הרצוי, ולא בזכות יצירתיות במשחק. קספארוב איננו מופתע מההצלחה הזאת, אבל הוא כן מאוכזב:

Like so much else in our technology-rich and innovation-poor modern world, chess computing has fallen prey to incrementalism and the demands of the market. Brute-force programs play the best chess, so why bother with anything else? Why waste time and money experimenting with new and innovative ideas when we already know what works? Such thinking should horrify anyone worthy of the name of scientist, but it seems, tragically, to be the norm. Our best minds have gone into financial engineering instead of real engineering, with catastrophic results for both sectors.

        The Chess Master and the Computer

אולי אני מחפש משהו שאיננו שם, אבל נדמה לי שההערה הזאת יכולת להאמר לגבי השיטות הנהוגות בחינוך.

מה בוחנים המבחנים?


קתי דייווידסון איננה מרוצה משיטות ההערכה (מבחנים סטנדרטיים) הנהוגות היום בבתי ספר. היא כותבת שכאשר היא מבקרת את השיטות האלו היא פוגשת שתי הערות שונות. מצד אחד, טוענים שצריכים לדבוק בשיטות אובייקטיות כגון מבחנים סטנדרטיים כדי לפתח מדענים איכותיים. אבל מצד שני, אותם אנשים מבכים את המצב העגום של המדעים היום, ואת העדר היכולת של מערכת החינוך להוציא אנשי מדע. דייוודסון רואה קשר בין שתי הטענות האלו:

But now let's put those two arguments together. What if it turned out that our "rigorous" standardized, multiple choice form of testing–in all fields, including science and math–selected out those who do well on standardized tests but who lack precisely the forms of inquisitive, inductive, hypothetical reasoning and willingness to tirelessly test out a hypothesis that is the basis of the experimental method and exactly what science demands? In other words, what if the supposedly scientific or objective testing methods branded as excellent selects for those who do not possess intuitive, subjective, relentlessly inquisitive thinking abilities? What if standardized testing penalizes the child who has the inquisitive, doubting mind necessary to be a good and, sometimes, a great scientist?

        Think Like Einstein

המסקנה ברורה – המבחנים הסטנדרטיים פשוט אינם בוחנים את היכולות שאנחנו מבקשים לפתח באנשי מדע. מי שיודע לענות על מבחן איננו בהכרח יודע לחשוב באופן יצירתי. אבל כולם, כמובן, יודעים את זה, נכון?

הישג מפוקפק?


ארטישוק כותבת על המילה החמה בחינוך – יצירתיות. אבל היא מעלה נקודה חשובה מאד:

I know it’s only an impression but it seems that ever since the launch of the New Zealand Curriculum, we have been awash with calls to “bring back” creativity in classrooms.
 
"Creativity is now as important in education as literacy, and we should treat it with the same status". — Ken Robinson 
 
I always smile grimly at this quote from Robinson – our adult literacy results – "380,000 Kiwi adults' whose “literacy skills are so poor they would be unable to determine how to use a fire extinguisher from the instructions written on the bottle.” (Prime Minister Helen Clark 2007) suggest that Robinson is not aiming high enough if he wants to lift creative potential/capital through educational endeavour.

        Two straight lines crossing over in the middle.

היצירתיות בוודאי רצויה, אבל לא יזיק שאנשים גם יידעו לקרוא.