טיפה על השפעתו של הכלי


התפרצות הר הגעש באיסלנד מנעה מדייוויד ויינברגר להגיע לאנגליה ולהרצות על הרעיונות שמתגבשים אצלו לקראת ספרו החדש. בבלוג שלו הוא מדווח על מה שהוא התכוון להגיד:

Now that — thanks to the Web — we can’t know anything without simultaneously knowing that there is waaaaay too much for us to ever know, knowledge and knowing are changing. The old strategy of reducing knowledge to what our medium (paper) can handle is being replaced by new strategies appropriate for the inclusive nature of knowledge in a medium built out of links. (Links are about including more and more; books are about excluding everything except what really really counts.)

        What I would have said at Nature

הלוואי והחינוך היה מקדיש קצת מחשבה לדרכים שבהם הידע, ודרכי הידיעה, משתנות בעקבות השינויים בטכנולוגיות (ספרים, למשל) שמכילים את הידע הזה.

מעבר לעובדות


סטיבן דאונס מתעמת עם אנשי ה-Common Core שרואים את עיקר הלמידה ברכישת מה שאפשר לכנות "מידע מוצק" – עובדות. הוא מסביר שכישורי המאה ה-21 (וכן, גם הוא לא אוהב את המונח) מהווים "מערכת הפעלה של המוח" (mind):

They constitute the processes and capacities that make it possible for people to navigate a fact-filled landscape, a way to see, understand and acquire those facts in such a way as to be relevant and useful, and in the end, to be self-contained and autonomous agents capable of making their own decisions and directing their own lives, rather than people who need to learn ever larger piles of 'facts' in order to do even the most basic tasks.

        An Operating System for the Mind

דאונס איננו פוסל "עובדות", אבל הוא מדגיש שצריכים לדעת להגיע אליהן, להעריך את תקפותן, ולהיות מסוגלים לפעול לפיהן. מדובר באחד החיוברים שעשוי להחשב לקלאסיקה.

"השאלה היא, מי כאן האדון"


ג'ון קונל מגלה שהתפיסה של תכנית לימודים מבוסס על Common Core מגיעה לסקוטלנד, ומנצל את ההזדמנות להסביר למה היא נראית לו מטעית. בין היתר הוא מסביר שאפילו אם אין הוא מתלהב יתר על המידה מהתפיסה של "כישורי המאה ה-21", אנשי ה-Common Core טועים, ובוודאי גם מטעים, כאשר הם טוענים שאנשי הכישורים של המאה ה-21 שוללים הקניית יסודות לימודיים, כולל "ידע". אבל הוא מזהה בעיה עוד יותר עמוקה:

The standard ploy of the common core crowd is to shout that knowledge is being sidelined by current shifts in education. It is nonsense. Whether their barbs are aimed at P21 or the Curriculum for Excellence or just about any other attempt to bring formal education into the 21st century, what they really mean is that control is being lost over precisely which bits extracted from the vast accumulution of knowledge today should be taught and learned in schools. It is not knowledge per se that is being displaced in any way; rather it is the quaint notion that we can all agree on a common stockpile of knowledge that every single student in formal education should be required to study. We simply cannot agree on that, and therefore the argument comes down to control: who has the right to decide what the curriculum should encompass? Those who believe they can tell us which particular bits of knowledge we ought to know – beyond the very basics of literacy, numeracy and an understanding of the scientific method – are those who see curriculum as precept and not as counsel. If, as learners get older, they become more and more able to determine for themselves which ‘bits’ of knowledge they want to study, the locus of control ought to pass from teacher to learner, and indeed from society/state to the individual.

        Common Core comes to Scotland

במילים אחרות, הוויכוח על מה צריכים ללמד תלמידים הוא ביסודו של דבר וויכוח על מי קובע את סדר היום של החברה.