דיגיטאליות – עמוד 2

לצעוד קדימה לעבר

טום הופמן מביא סרון וידיאו שמציג גירסה מתוקשבת עתידית של שבועון ספורט (שהיום גם מודפס וגם יש לו אתר אינטרנט). הוא מצטט את סקוט מקלוד שמתלהב ומציין שהנה, מדובר בעתיד של כתבי עת ועיתונים. הופמן רחוק מאשר להיות משוכנע:

Really? The future of magazines is digital magazines with video? This is what people thought the future would be like before the World Wide Web was invented. Maybe SI could mail this out on a CD-ROM every week.

A Vision of 2012… circa 1993

אכן, קשה להבין את ההתלהבות של מקלוד – הטכנולוגיה אמנם מאד מרשימה, אבל האפשרויות של הרשת גדולות בהרבה, וההבטחה שונה.

רק היבט אחד מהתמונה השלמה

טרי פרידמן כותב על כתבה בעיתון על הרצאה שבה הוא נכח. מתברר שפרידמן שמע משהו שונה מאד ממה שמופיע בכתבה. ההרצאה עסקה במקום של "אוריינות דיגיטאלית" בבית הספר, ופרידמן מהרהר שהדגש על האוריינות הזאת מוטעה – בעצם, יש צורך להדגיש אוריינות כלפי כל סוגי המדיה, ולפתח מיומנויות חקר טובים, וזאת מפני שכישורים דיגיטאליים הם רק חלק מתוך מכלול כישורים לימודיים חשובים:

Just as cyber-bullying and e-safety are actually subsets of a bigger picture, so is digital literacy. Given that many adults, including teachers, take it for granted that young people are born digitally literate there is a real danger that we will take younsters' word for it when they tell us they know all about internet literacy. It seems to me that, to do the best job we can, we need to get back to basics and even go so far as to leave anything digital out of the picture entirely until students understand these principles in a general sense first.

'Digital literacy' is a red herring

לא פעם ההתלהבות מה-"דיגיטאליות" של בני נוער מעוור אותנו לעובדה שללא כישורים למידויים בסיסיים, כישורים דיגיטאליים אינם יכולים לשרת את הלמידה של התלמידים שניחנים בהם.

גישה אחרת לזמן ולמרחב

קנדס שיבלי מציגה תרגיל שמיועד לעזור לנו להסתגל למציאות חדשה – מציאות המושפעת מהדיגיטאליות, מציאות שחלוקת הפעולות שלנו לתוך קטגוריות ברורות כבר איננה קיימת.

For those of us accustomed to being told when to talk, walk, eat, and even go to the bathroom (in 41 minute increments with 3 minutes between), the shift in culture between our familiar schoolworld and the broader e-world is as difficult as right-brain/left brain shift. Forget the digital native/immigrant thing. All of us are living a tectonic shift in time/space reality.

Altering Time and Space: Thinking Counterclickwise

התרגיל עצמו – לתאר לעצמנו שימושים שונים של Twitter ושל Skype – איננו כל כך מעניין (אם כי אינני הקהל המתאים לתרגיל כזה). אבל עבור מורים רבים שחוזרים עכשיו לשנת לימודים חדשה הדגש של שיבלי על השינוי רב ההיקף שכלי תקשוב מחוללים בחיים שלנו בוודאי משמעותי מאד.

ספר דיגיטאלי כמו שצריך

תקלה – אם בפיס ה-RSS של הבלוג שלו, או אם בקורא ה-RSS שלי – גרמה לכך שבמשך חודש שלם לא ראיתי פוסטים חדשים בבלוג של ויל ריצ'רדסון. ודווקא מפני שריצ'רדסון כתב לא ממזן שהוא מתחיל לכתוב פחות מאשר בעבר, גירדתי טיפה את הראש ושאלתי את עצמי מה קורה, אבל לא חשבתי שיש תקלה. כאשר הגעתי לבלוג עצמו ראיתי מספר פוסטים ראויים להתייחסות, ולפחות קטע אחד שממש שווה ציטוט.

ריצ'רדסון מתאר את הספר העתידי שהוא רוצה – ספר דיגיטאלי שמאפשר לו להעיר הערות עליו, וגם לראות את הערותיהם של אחרים. כבר מזמן אני שותף לרעיון הזה, וכאשר הוא מבטא אותו יפה, אני שמח לצטט:

I want to be able to buy a cloud book, that is a license that allows me to access my copy of the book from any device that gets me online. (This assumes, of course, that the book hasn’t been released with a CC license, in which case I just need the access.) As I read my copy, I want to be able to annotate it a la Diigo, but I also want to invite others who have a license to that particular title to join me in the reading and annotating. (This is what BookGlutton is doing with public domain and CC licensed books, though the annotations are not on the text itself like in Diigo; more on the margins.) I want to be able to see and interact with all of those notes from any device as well. In addition, I want to be able to see all of the annotations by people who are also reading, and since that might be overwhelming, I want to be able to sort what annotations I view by date, geography of the reader and by tags. This last one is the key. I know I’ve said this many times before, but if I ever got the ability to tag at the comment level, my ability to organize my reading, writing and learning life would increase exponentially. I seriously get giddy thinking about being able to create digital notebooks filled with pages created by pulling together individual notes from disparate sources around one tag that I’ve left somewhere, complete with linkbacks and reference information. If we taught kids to do that, imagine the notebooks they could construct over their school years. Imagine getting rid of all that paper.

Cloud Books

ספר לימוד דיגיטאלי שבסך הכל מקל על התרמיל של תלמידים יהיה חיקוי זול וחסר ערך של הדבר האמיתי.

לא מלמדים "תוכן דיגיטאלי"

ריצ'רד ווג'וודסקי מגיב להצהרה של שר החינוך האמריקני, ארני דונקן, שעל מנת להיות מורה יעיל, המורה חייב לשלב "תוכן דיגיטאלי" לתוך שיעוריו, ולהעזר במערכות לניהול למידה על בסיס קוד פתוח. לפי ווג'וודסקי, למרות הקריצה הרצוייה לדיגיטאליות, דונקן פשוט לא מבין:

Teachers don't need to incorporate 'digital content' into anything. You don't teach 'digital content' in a paperless English class; you teach 'English language and literature content' via digital alternatives to paper. You don't teach 'digital content' in a paperless art history class; you teach the content of art history via digital means.

Does Arne Get It?

עצוב שהממונים על "למידה" רואים את הדיגיטאליות כמשהו מועיל או שימושי, אבל עדיין לא מבינים שהוראה טובה היא פשוט הוראה טובה.

זר (אולי) לא יבין

דייוויד ויינברגר מאפשר לנו הצצה קטנה לתוך חייו של אדם המחובר תמיד. הוא מספר שתוך כדי טיפול אצל רופא השיניים, הרופא יצא להביא כלי נוסף, ונוצר "חלון הזדמנויות" שבדרך כלל היה מתמלא בהמתנה מתוחה. במקום זה, עכשיו הוא מוציא את הטלפון הסלולארי, ומסייר טיפה באינטרנט:

So, there I am, in a three-minute interstice. Before the Web, I’d have been contemplating my aching stub of a tooth. Now I’m getting to spend time with a wise friend talking about something I barely understand. It feels like the Web has made Time itself better.

Why I love the Web, Reason #1375

רגע קצר של חסד.

היכן נמצא עתיד ספרי הלימוד?

טים סטאמר מגיב לטענות שעכשיו יש מכשיר ה-Kindle של אמזון יש מסך גדול, אפשר לראות אותו כ-"עתיד ספרי הלימוד". הרעיון, כמובן, איננו מקובל עליו. בסך הכל מדובר בהמשך השליטה של המו"לים, אבל הפעם באופן דיגיטאלי.

That’s not an evolution of instructional materials. Hardly a revolution. It’s a very small shift in the current textbook distribution business. …

Instead we should be developing open source textbooks created and edited by large numbers of experts of all kinds (teachers and students included) and which anyone, anywhere in the world, in a formal school setting or not, could access.

A Potentially Dismal Future

סטאמר כותב שיותר מאשר הרעיון הזה מקבל אותנו לעתיד, הוא מקבע אותנו בעבר. אם ה-Kindle אכן מהווה את עתיד ספר הלימוד, סטאמר גורס שעתיד החינוך די עגום.

המידע איננו כלוא באתר המקורי

קטע מתוך דבריהם של מט בילדופ ומט ג'ונס בכנס על Designing the Social Web מספטמבר 2008.

It's a web of data. It was designed as that right from the start. And everyone's dear friend Tom Coates talks in wonderful detail about the way that we are now starting to design not just for our web sites, not just for that little bit you're seeing in your browser, but for the re-use of data, and realizing that data crosses the boundaries of sites. And sites open up access to that data and allow the easy recombination of it with other sites, are themselves benefiting from it.

Designing for the Coral Reef

יכול להיות שאנחנו כבר מבינים את זה, אבל נדמה לי שעדיין קשה לנו לתפוס את השוני בין לשים מידע על אתר כלשהו, לבין להעלות מידע לרשת כך שהוא שמיש לכל מי שירצה לעשות משהו איתו. איאן מקינטוש, שדרך האתר שלו הגעתי להרצאה הזאת, כינה את ההרצאה כאן – designing sites that no-one has to visit. תחילה זה אולי נשמע מוזר, אבל השם באמת קולע.

זכות הקישור

וונדי דייויס כותבת ב-Slate על שתיעות מהזמן האחרון שמאיימות על היכולת הדי מוסכמת של אתרי אינטרנט לקשר לאתרים אחרים כפי שנראה להם, ללא אישור האתר שאליו מקשרים. מתברר שהנושא עולה שוב, על סמך היבטים, או טיעונים, משפטיים שונים.

If sites really needed permission to link to others, the Web would be a very different place. It's hard to imagine there would be a Gawker, or for that matter a TMZ, a Wikipedia, or anywhere else that embarrasses the subjects of posts. In another example of an effort to stop linking, a city lawyer in Sheboygan, Wis., demanded that blogger (and political critic) Jennifer Reisinger remove from her site a link to the police department. Reisinger has sued various city officials for violating her First Amendment free speech rights. Her case is pending in federal district court in Wisconsin. Let's hope the judge in Reisinger's cases sees linking differently than Judge Darrah did. If cases like these come out the wrong way, the Internet could go from a Web to a series of one-way roads.

Linked Out

מספר מאמרים על הנושא הזה הופיעו לאחרונה. זה של דייוויס מאד ברור לגבי הטענות של התובעים – וגם לגבי הסכנה שאורבת כאן לאינטרנט.

לגלות יכולות גלומות

ג'ף ג'רביס, שכתב ספר בשם ?What Would Google Do, מונה מספר כללים שלדעתו אפשר ללמוד מההצלחה של גוגל. ביניהם, השליש נראה לי חשוב במיוחד:

Get out of the way. This is actually Craig Newmark's law. As Google built the most powerful tool imaginable—the entire world of digital knowledge revealed behind a simple search box—so did Craig build a simple tool that changed society (and newspapers and real estate and more) without prescribing how we should use it. They create platforms to enable us to do what we want to do and then, instead of giving us rules about their use, then they stand back and put us in charge.

Jeff Jarvis Asks: Is Google an Evil Empire?

במידה רבה, הקסם של האינטרנט נמצא בעובדה שכלי פשוט נופל לידינו, ואנחנו זוכים להזדמנות לבחון אותו ולגלות מה אפשר לעשות איתו. רבים מהכלים הטובים ביותר פשוטים מאד, ואפילו משבנה אותם אינם יודעים תחילה כיצד אפשר לנצל אותם. וקהילת המשתמשים בוחן ובודק, ומגלה את האפשרויות הגלומות.