אבל זה מה שהאלגוריתם דרש ממני

בעיית הקרונית מוכרת היטב בתחום האתיקה. השאלה האם נהג צריך לסטות מהכביש כדי להציל שלושה ילדים אבל כך להרוג אדם אחד חוזרת אלינו בגירסאות רבות. אם נתנהג אחרת אם האדם שאנחנו הורגים הוא מדען מפורסם? מה נעשה אם שלושה הילדים ביצעו פשע לפני חמש דקות? התפתחותם של מכוניות אוטונומיות חידדה את הדילמה מפני שאם קיימת אפשרות לתכנת את המכונית לקבל החלטות מסויימות, מהן ההחלטות הנכונות שיש לתכנת, וכמובן גם מי יקבע? מתברר שיש עדיפויות שונות בתרבויות שונות, ולכן נשאלת עוד שאלה – האם לתכנת את המכוניות בהתאם לערכים האתיים של המדינה שאליה המכונית משווקת. ב-The New Yorker קרולין לסטר דנה בסוגיה הזאת:
The decisions made by Germany will reverberate beyond its borders. Volkswagen sells more automobiles than any other company in the world. But that manufacturing power comes with a complicated moral responsibility. What should a company do if another country wants its vehicles to reflect different moral calculations? Should a Western car de-prioritize the young in an Eastern country? Shariff leans toward adjusting each model for the country where it’s meant to operate. Car manufacturers, he thinks, “should be sensitive to the cultural differences in the places they’re instituting these ethical decisions.” Otherwise, the algorithms they export might start looking like a form of moral colonialism. But Di Fabio worries about letting autocratic governments tinker with the code. He imagines a future in which China wants the cars to favor people who rank higher in its new social-credit system, which scores citizens based on their civic behavior.

A Study on Driverless-Car Ethics Offers a Troubling Look Into Our Values

וכמובן במקרה של תאונה שגורמת למותו של מישהו (והצלה של מישהו אחר) מי בסופו של דבר אחראי. זה כנראה לא הנהג, אבל האם זה חברת המכוניות, או אולי מי שתכנת את האלגוריתם, או מי שהזמין אלגוריתם מסויים. העולם מורכב, והמכוניות האוטונומיות רק מוסיפות למורכבות הזאת.

למי הזכויות האלו?


דרך הבלוג של טים סטאמר נחשפתי לפרשה מעניינת שמצביעה על הסיבוכים שבהם נושא זכויות יוצרים נתקל היום. הגלריה הלאומית לדיוקנים (הבריטית) מאיימת לתבוע את ויקיפדיה על כך ש-3000 דיוקנים באוסף הועלו לאנציקלופדיה הזאת. אבל … למרות שלגלריה יש זכויות על הציורים, הזכויות תקפות בתוך אנגליה, ולא מחוצה לה. לכן, לא ברור שוויקיפדיה זקוקה לאישור כדי להשתמש בתמונות (על הפרשה באתר ה-BBC). ולכן, נשאלת שאלה מעניינת:

So, should a publicly-funded museum in the UK have the right to prevent a US-based non-profit web site (fast becoming an international public utility) from using images of works that are already posted on the museum’s web site and carry no copyright restrictions outside of the country?

        International Digital RIghts

מה לעשות … האינטרנט באמת מסבך נושאים כמו זכויות והיכן הן תקפות.

ברשת, התנהג כמו ב …


חברת אינטל פרסמה לעובדיה הנחיות להתנהגות נאותה/נכונה ברשתות חבריות. לא לפני זמן רב חברות חשדו מהשתתפות של עובדיהן בסביבות מהסוג הזה, אבל הזמנים כנראה השתנו. היום, לא רק שלא מתנגדים, אפילו מעודדים את העובדים לנצל את הרשתות – לטובת החברה כמובן. בפתיחה של דף ההנחיות מסבירים:

Emerging platforms for online collaboration are fundamentally changing the way we work, offering new ways to engage with customers, colleagues, and the world at large. It's a new model for interaction and we believe social computing can help you to build stronger, more successful business relationships. And it's a way for you to take part in global conversations related to the work we are doing at Intel and the things we care about.

        Intel Social Media Guidelines

ג'ורג' סימנס מקשר להנחיות ומעיר שעצם קיומן טיפה תמוה – הרי העובדים באינטל שעשויים להשתמש ברשתות החברתיות נבונים ומקצועיים, ובוודאי מכירים את הסביבה. ובכל זאת, מנהלי אינטל רואים לנכון להגיד להם כיצד עליהם להתנהג.

זכות הקישור


וונדי דייויס כותבת ב-Slate על שתיעות מהזמן האחרון שמאיימות על היכולת הדי מוסכמת של אתרי אינטרנט לקשר לאתרים אחרים כפי שנראה להם, ללא אישור האתר שאליו מקשרים. מתברר שהנושא עולה שוב, על סמך היבטים, או טיעונים, משפטיים שונים.

If sites really needed permission to link to others, the Web would be a very different place. It's hard to imagine there would be a Gawker, or for that matter a TMZ, a Wikipedia, or anywhere else that embarrasses the subjects of posts. In another example of an effort to stop linking, a city lawyer in Sheboygan, Wis., demanded that blogger (and political critic) Jennifer Reisinger remove from her site a link to the police department. Reisinger has sued various city officials for violating her First Amendment free speech rights. Her case is pending in federal district court in Wisconsin. Let's hope the judge in Reisinger's cases sees linking differently than Judge Darrah did. If cases like these come out the wrong way, the Internet could go from a Web to a series of one-way roads.

        Linked Out

מספר מאמרים על הנושא הזה הופיעו לאחרונה. זה של דייוויס מאד ברור לגבי הטענות של התובעים – וגם לגבי הסכנה שאורבת כאן לאינטרנט.