הכל מילים, ובכל זאת יש הבדל גדול

נדמה לי מנתחים פשוט או יותר כל תכונה של דונלד טראמפ, ולמען האמת, יש מה לבחון ולנתח. ג'ון מקוורטר (John McWhorter), מרצה לבלשנות באוניברסיטת קולומביה, בוחן את הלשון של טראמפ ומדגיש שהוא אוראלי כמעט באופן בלעדי. תוך כדי כך הוא מציין הבדל חשוב מאד בין המילה המדוברת לבין הכתובה:
One might suppose that oral and print language are equivalent alternatives. But they are not. Orality encourages a focus on the personal; speaking expresses feeling. Print encourages a focus on the impersonal, the disinterested, the analytical. This is hardly to say that oral language precludes such thinking; however, print makes more space for it. Orality encourages compact parcels of thought—we speak in quick little packets of eight or nine words. Print encourages the extended argument, the careful case. Orality reinforces what you know—recall “shithole countries.” Print collects information we don’t memorize, ever available for consultation and analysis—think of reflection, statecraft, leadership. The printed word encouraged and still encourages intellectual and even spiritual transformations in what it is to be human.

Trump’s a Liddle’ Scary

יש שטוענים שתקופת הדפוס היתה בסך הכל תקופה קצרה בין שתי תקופות שבהן האוראליות שולטת. אם זה נכון, יכול להיות שאנחנו בסכנה של לאבד משהו חשוב מאד לאנושיות שלנו.