מה שהיה, הוא שיהיה

איאן בוגוסט (ביוני, 2017) מסביר את מעגל הקסמים שנוצר כאשר גוגל, וכלים טכנולוגיים אחרים ששולטים על פלח שוק מאסיבי, קובעים את זמינות הגישה אל מוצר מסויים לפי הפופולריות. בסופו של תהליך, הפופולרי נעשה עוד יותר פופולרי, וכמעט אי-אפשר למצוא את הלא מוכר:

This way of consuming information and ideas has spread everywhere else, too. The goods worth buying are the ones that ship via Amazon Prime. The Facebook posts worth seeing are the ones that show up in the newsfeed. The news worth reading is the stuff that shows up to be tapped on. And as services like Facebook, Twitter, and Instagram incorporate algorithmic methods of sorting information, as Google did for search, all those likes and clicks and searches and hashtags and the rest become votes—recommendations that combine with one another to produce output that’s right by virtue of having been sufficiently right before.

For Google, Everything Is a Popularity Contest

לכאורה הרשת היתה אמורה לתת תקומה לזנב הארוך היות והנגישות לא היתה מוגבלת על ידי הגבלה של מקום על המדף. אבל אפילו אם הזנב הארוך ממשיך להתקיים, הסיכוי שמישהו ימצא אותו, או משהו בו, הולך וקטן מפני שאי-אפשר להפוך את הגלגל – אם אינך יודע שמשהו קיים, אינך יכול להביע כלפיו פופולריות, ובלי פופולריות הוא איננו יכול לצאת מהאנונימיות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

css.php