מה בוחנים המבחנים?


קתי דייווידסון איננה מרוצה משיטות ההערכה (מבחנים סטנדרטיים) הנהוגות היום בבתי ספר. היא כותבת שכאשר היא מבקרת את השיטות האלו היא פוגשת שתי הערות שונות. מצד אחד, טוענים שצריכים לדבוק בשיטות אובייקטיות כגון מבחנים סטנדרטיים כדי לפתח מדענים איכותיים. אבל מצד שני, אותם אנשים מבכים את המצב העגום של המדעים היום, ואת העדר היכולת של מערכת החינוך להוציא אנשי מדע. דייוודסון רואה קשר בין שתי הטענות האלו:

But now let's put those two arguments together. What if it turned out that our "rigorous" standardized, multiple choice form of testing–in all fields, including science and math–selected out those who do well on standardized tests but who lack precisely the forms of inquisitive, inductive, hypothetical reasoning and willingness to tirelessly test out a hypothesis that is the basis of the experimental method and exactly what science demands? In other words, what if the supposedly scientific or objective testing methods branded as excellent selects for those who do not possess intuitive, subjective, relentlessly inquisitive thinking abilities? What if standardized testing penalizes the child who has the inquisitive, doubting mind necessary to be a good and, sometimes, a great scientist?

        Think Like Einstein

המסקנה ברורה – המבחנים הסטנדרטיים פשוט אינם בוחנים את היכולות שאנחנו מבקשים לפתח באנשי מדע. מי שיודע לענות על מבחן איננו בהכרח יודע לחשוב באופן יצירתי. אבל כולם, כמובן, יודעים את זה, נכון?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *