מאיגרה רמה


קתי דייווידסון מתארת תחושה (אולי תהליך?) שאיננה ייחודית לטכנולוגיה. בעצם, היא שאולה מתחום אחר לגמרי. אבל נדמה לי שאין ספק שהיא מתארת היטב את האכזבה שהיא תוצאה של ציפיות גדולות מדי.

But because we aim so high, buying into a false promise of romance and happy ever after, we don't even see all the ways we do change, all the ways technology has transformed our arrangements and should be (therefore!) transforming the ones that require our participation. What? It doesn't just happen externally, because of the Internet? We have to do something too? What kind of a basis for a relationship is that?

        "Disappointed" in the Internet

אבל חשוב גם לשים לב שהעובדה שיש אכזבה איננה אומרת שלא היו הישגים. ואולי הנקודה החשובה ביותר – שאנחנו, בעצם, לא הייתי סתם צופים מן הצד, אלא פעילים בתהליך … או לפחות היינו אמורים להיות כאלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *