לשם מה בית הספר?

טופ הופמן סוקר ספר על בתי הספר שפועלים לפי שיטת KIPP. הוא מוכן להכיר בעובדה שבתי הספר האלה מלציחים מבחינות רבות, אם כי הוא שואל האם בתנאים דומים בתי ספר ציבוריים היו מצליחים באותה מידה. אבל הקביעה המעניינת ביותר מתייחסת ל-"אופי" של יוזמי בתי הספר האלה:

It seems to me that Feinberg and Levin were the leading edge of educators that, from the beginning, accepted without dissonance that test scores were the measure of their success. Reading this book is helpful in getting into the headspace of this generation of reformers. This is the wave that stopped asking first "What is the purpose of school?" and just said "How can we get these scores up?" And they and their system thrive under that incentive, and then people like Jay Mathews have a clear benchmark for saying "these are the best schools."

        Work Hard. Be Nice.

יתכן שההצלחה של בתי הספר האלה קשורה לעובדה שהם מתכוונים על דבר אחד – תוצאות במבחנים. וכדי לעשות זאת, הם צריכים לא לשאול אם יש לחינוך מטרות אחרות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *