למה בכלל לכתוב לבד?


ג'נה מקוויליאמס כותבת על החוויה שהיא עוברת כאשר היא כותבת יחד עם מישהו אחר, ולא לבדה, בסביבה סגורה ושקטה כמו שהיא למדה לכתוב כאשר היא היתה סטודנטית לכתיבה יוצרת באוניברסיטה.

These days, I embrace openness, collaboration, and collective knowledge-building; and producing, circulating, and building upon others' ideas online meets these interests nicely. In fact, this "writing publicly for a networked public" thing meets my needs like gangbusters.

בהמשך היא מביאה שיר שהיא כתבה עם שותף (יש גם סרטון של קריאת השיר) שעוסק, בין היתר בנושא התקשוב בחינוך:

explosion:
in 1984 papert blew up the school or said computers would
{they didn’t
or if they did, they hid it}
it's a long revolution
a slow evolution
characterized by dilution and diffusion
and confusion
sometimes, but joy too, and profusion, collusion and elocution
and hope, and motion, and implosion
of space and time and multiple uses
we lifted our tech and it calmly spoke through us.

        thoughts on creative writing, MFA programs, and the social beat

לקורא זכייה כפולה – גם הרהורים מאד קולעים, וגם שיר עם מסר משכנע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *