לא מפתיע, אבל חשוב לזכור


דייוויד ורליק כותב על כנס חינוכי (אחד מיני רבים) בו הוא השתתף. הוא מספר על תלמיד בכנס שדיווח בהתלהבות על פרויקט של הכנת סרטי וידיאו בכיתה שלו ועל הערב שבו ההורים הוזמנו להבוא לבית הספר כדי לצפות בסרטים.

As I often do, when the teller exclaims how motivated the students were, I ask, “Why!” “Why did it excite you to have your parents see your videos.“ What came out of these follow-ups was a fairly dramatic distinction between authentic audience and teacher as audience. When writing, let’s say, to the teacher, you are communicated to be evaluated. Assessment is the outcome, based on some set of expectations involving skills and/or knowledge.
 
However, when writing to an authentic audience, what you are trying to earn is not an evaluation (though there may be one coming in the process). What you are writing for is a response, and that response will be directed toward what you have invested in the work, not just the facts you have included or the skills you have demonstrated.

        Working for Value

מתחשק להעיר שזה מובן האליו … אבל האמת היא שבמקומות רבים מדי זה בכלל לא המצב. מתברר שצריכים להגיד את זה שוב ושוב. כאשר תלמידים מפיקים משהו לקהל אמיתי, ולא למורה או למגירה, יש אצלם הנעה אמיתית שמביאה לחדירה להפיק את המירב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *