לא כל כך "שתי תרבויות"


עבר כבר חצי מאה מאז ש-C.P. Snow כתב על הניתון בין מדעי הרוח לבין מדעי הטבע. ספק אם אפילו אז החלוקה היתה אמיתית או ברורה, אבל יש, בכל זאת, מתח בין השניים. במסגרת התייחסות לחקר מדעי מבוסס נתונים קתי דייווידסון מעלה נקודה שבה אי-הנכונות של מדעי הרוח לשחק במגרש של מדעי הטבע עולה להם ביוקר:

As I and many others in HASTAC have been saying since the beginning of our run in this world, if humanists keep dismissing "data" and "evidence" as mere "positivism," we miss one of the great opportunities of our era. There really isn't such a thing as "data crunching" in the end. Data isn't just "crunched" (what does that mean?) but has to be interpreted, understood, put into context, analyzed along side other data, and in many other ways put through all the paces that humanists are expert at. The divide of "theory" versus "practice" or "the theoretical" versus "the empirical" has long since been shown to be bankrupt.

        799 Million Moby Dicks

אכן, ניתוח של נתונים באמצעות הכלים שנמצאים בידי הומניסטים יכול לתרום הרבה לדרך שבה אנחנו מבינים את העולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *