אני מודה שמבחינתי האישית, לא התלהבתי מהפרסומת של גוגל ששודרה (כנראה) בסופרבול. אולי כבר ראיתי יותר מדי סרטונים ששיחקו עם הסגנון שהכרנו אצל מיכאל ווש (וסביר להניח שגם הוא לא היה הראשון) כך שהיא פשוט לא הרשימה אותי. אבל אירא סוקול כן אהב אותה, והוא מסביר את עצמו מצויין:
| … it also breaks out to fully explain the full reach of our contemporary information gathering tools, from the academic to the frivolous, from the mispellings ("louve") to the mis-searched (needing to add "France" to Paris is one search), from the maps to the photos to the comments on a location. This, for all those wondering what "students need to know," is what students need to know. |
הוא מסביר שהפרסומת ממחישה את מיומנויות החיפוש, והחשיבה שמאחורי החיפוש, שכל כך נחוצות לנו היום:
|
Whatever it is, we need to know how to efficiently, effectively search, and we need to know how to be searched, and how we, and our works, and our lives, will be searched. We will need to know how to participate as well. The future of information (a Super Bowl post) |
סוקול מוסיף שאסור לנו להשלות את עצמנו שהנוער של היום נולד עם היכולות האלו, והוא מדגיש שראוי שמערכת החינוך היתה עוסקת בהן במקום בהרבה מיומנויות אחרות. אינני יודע אם מי שהכין את הפרסומת התכוון לכל מה שסוקול מצא בה, אבל טוב שהוא מצא.
