כדאי לזכור


ג'ון ספנסר מודה שמדי פעם (ואולי לעתים יותר קרובות מאשר הוא מודה) התלמידים שלו חושבים, ואפילו אומרים, שהשיעורים שלו משעממים. הוא מדגיש שהוא מתמקד במוטיבציה פנימית, ומשקיע מאמצים רבים כדי להפעיל אצל תלמידים חשיבה מסדר גבוה, ובכל זאת, לא פעם התלמידים משועממים.

I mention this, because I sometimes get this false, rosy picture about my classroom. I begin to believe that, since I focus on intrinsic motivation, kids automatically love my class. I assume that since I made the paradigm shift toward higher level thinking, kids will embrace the challenge of deeper thinking. Moreover, I tell stories in this blog that fail to mention the reality that class can get dull or unmotivated or even edgy.
 
The reality is that some kids will hate my class. Some kids will find lesson to be boring. Quite honestly, some lessons will be boring, because they are critical steps toward a more exciting project (in this case a documentary). Some children hate to work. Perhaps they learned that work is a punishment that demands a reward or they are so addicted to amusement that they can't see anything deeper than entertainment value. Every child is a story in progress and I walk into the plot without any prior knowledge of either the character or the setting, armed with only the slightest notion of theme.

        meandering around the road blocks

שיעור יכול לשמעמם תלמידים מסיבות רבות – חלקן קשורות למורה, חלקן קשורות לחומר הנלמד, וחלקן, יש להודות, קשורות לתלמיד עצמו שאיננו רוצה לתת מעצמו כדי ללמוד. בנוסף, לא פעם אי אפשר להמנע מרגעים "משעממים" כדי ליצור תשתית להמשך הלמידה. לא מזיק לזכור את האמת הפשוטה הזאת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *