הווב חושף לפנינו שפע רב של מידע, ואולי שפע רב מדי. ברור שאף אחד לא יספיק לבדוק את הכל. מעבר לכך שזה בלתי-אפשרי, כל אחד מעוניין רק במה שמעניין אותו, ואולי קצת מעבר לכך (אם אנחנו סקרניים) כך שלא נורא אם איננו יודעים על אלפי הנושאים שפשוט אינם מעסיקים אותנו. אבל אפילו אחרי הצמצום הזה, ההיצע רב מדי. ליסה ליין טוענת שהשפע הזה, וקלות הגישה אליו, יוצרים מצב שבו אנחנו מונעים את עצמנו מלשתף דברים שאנחנו מוצאים. הרי אם אנחנו מצאנו משהו בקלות, סביר להניח שהאדם שאיתו הייתי משתף את מה שמצאנו, אדם שדווקא מתעניין בנושא הקשור למה שמצאנו, בוודאי כבר מצא אותו בעצמו. כך קורה שבסופו של דבר שההיצע הרב של הרשת, היצע שלכאורה מזמין שיתוף, גורם לנו לא לשתף:
It’s odd that in the web world, which seems so to value “sharing”, something can so instantly become not worth sharing. |
דווקא בזמנו ציפינו שיהיה אחרת.