המכנה המשותף הנמוך ביותר

מוסיקה וטכנולוגיה משולבים היטב זו בזו. אפשר להגיד שמלבד הקול האנושי, יצירת מוסיקה בלתי-אפשרית ללא טכנולוגיה, ואם רוצים שהקול יישמע למרחקים, חייבים לגייס את הטכנולוגיה. לאור זה, איננו צריכים להיות מופתעים שיש מי שטען שהרדיו הורס את המוסיקה, וכך גם התקליט, ויש מי שמשוכנע שה-mp3 היה המספר האחרון אשר בארון הקבורה. מה ש-"נהרס" כאן הוא מה שנתפס עד אז ל-"טבעי", ועבור כל דור יש "טבעי" חדש. ובכל זאת, כנראה שמור מקום מיוחד לטכנולוגיות ה-streaming שמעודדות אותנו לשמוע במקום להקשיב, וכאשר אנחנו עושים זאת אין בעצם צורך במשהו ייחודי במה שאנחנו שומעים:
The algorithm pushes musicians to create monotonous music in vast quantities for peak chart success: hence this year’s tedious 106-minute Migos album, Culture II, and Drake’s dominance. Add in Spotify’s hugely popular artists with no profile outside the platform, widely assumed to be fake artists commissioned by Spotify to bulk out playlists and save on royalties, and music appears in danger of becoming a kind of grey goo.

Has 10 years of Spotify ruined music?

אם ה-streaming נעשה לפס-קול של החיים, אנחנו עשויים לגלות שהחיים שלנו אפורים וחד-גוניים. אולי כבר לפני-כן זה היה נכון, אבל עצוב לגלות זאת (שוב) דרך המוסיקה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *