גם היא אומרת את זה


טוריל מורטנסן, חוקרת בלוגים נורווגית ומרצה באוניברסיטה שם, כותבת, בין היתר, שאם היא איננה כותבת את ההרצאות שלה, הסטודנטים שלה אינם מצליחים לעקוב אחריה. היא מדווחת שהיא לומדת לשנות את ההרגל הזה, אבל בכל זאת, היא ממשיכה לכתוב – זאת פשוט הדרך שבה היא מארגנת לעצמה את מחשבותיה.

What's worth blogging, one asks oneself once in a while. And hey, let's admit it, the world won't stop spinning if I don't blog. I do however find that something else stops spinning, and that's those wheels in my brain. I am, as the blog indicates, a person who thinks while writing. Or, that's not true: I am a person who needs to write in order to organise my thoughts.

        What's up in Volda?

נמשכתי לראשונה לבלוג של מורטנסן בגלל שמו – Thinking With My Fingers – שכמובן מסגיר את הכוונות שלה. אבל היא, כמובן, איננה היחידה שרואה בכתיבה אמצעי לעשות סדר בראש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *