אישי מול ציבורי – בכתיבה


טרי פרידמן מגיב לדבריו של ג'יי קרוס על כך שאולי, לאור הכלים החדשים האחרים שעומדים לרשותנו, אנחנו כבר לא זקוקים לבלוג (גם אני הגבתי – עם הרהור דומה):

I love writing, so in that sense blogging is a nice activity in itself, regardless of audience. Interestingly enough, through reading Stephen Downes' Online Daily newsletter I came across this post by Jay Cross about moving on from blogging and going on to something called ‘lifestreaming’, on the grounds that blogging is too introspective. Well, I am with Cyril Connelly here:
 
"Better to write for yourself and have no public, than to write for the public and have no self."
 
This is interesting, isn’t it? We are always telling pupils they must learn to write for an audience, and for different audiences. While I would agree that those are important skills, I also think we should encourage them to write for the sake of writing, ie for self-expression — which can itself take many different forms.

        My views on blogging

אם איננו קשובים לעצמנו, ומשתמשים בבלוג על מנת לעשות סדר במחשבות שלנו, לשמוע את הקול האישי שאיננו תמיד נשמע באופן ברור וזקוק לכתיבה כדי לקבל צורה, ספק אם נוכל להגיד משהו בעל משמעות לאחרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *